zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » תולדותיו של בקע ים המלח והערבה

מאפייני הפריט
נושא הפריט: אקלים / גיאוגרפיה / גיאולוגיה
אזור: עין גדי ומדבר יהודה, הערבה

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

 

טיפ – יש לשלב הדרכה זו עם תמונות של העולם לפני הווצרות היבשות ואחריו (בקישור הזה)
 
הקדמה.
לאחר כיבוש דרום אמריקה בידי הספרדים במאה ה- 16 שורטטו המפות הראשונות של חופי האוקיאנוס האטלנטי. כבר בשנת 1620 גילה הפילוסוף פרנסיס בייקון במפות אלה התאמה בולטת לעין בין חופי אפריקה לבין חופי דרום אמריקה. הוא העלה השערה נועזת: שתי היבשות היו בעבר יבשת אחת שנבקעה, ושני חלקיה התרחקו זה מזה ביוצרם את האוקיאנוס האטלנטי בתווך. בשנת 1915 ניסה אלפרד וגנר לבסס את תיאוריית "נדידת היבשות" והביא שורה ארוכה של עדויות לקיומה של "פאנגיאה", יבשת על קדומה. וגנר סבר, כי לפני כ- 180 מיליון שנה נבקעה פאנגיאה וחלקיה נדדו והתרחקו אלה מאלה. חלקים אלה הם הם היבשות הנוכחיות במקומן המוכר. "נשמע מעניין", אמרו לו, ושאלו: "אבל איך מפלסות היבשות את דרכן ?! מה מניע אותן ?! " הסבריו של וגנר לשאלות אלה נשמעו דחוקים והתיאוריה נדחקה אף היא. ב- 1928 העלה ארתור הולמס את ההשערה, שזרמי מעטפת, "זרמי קונבקציה", הם שמניעים את פיסות הקרום, הצפות כרפסודות על גבי הזרמים. אחרי מלחמת העולם השנייה התפתחו שיטות חדשות במחקר הגיאופיזי, הצטבר מידע רב על אודות השדה המגנטי של כדור הארץ, הגרביטציה, רעידות האדמה והוולקאניזם, נערך מיפוי מפורט של קרקעיות האוקיאנוסים ועוד. עם התרחבות המחקר המדעי התבססה ההשערה בדבר נדידת היבשות והתפתחה לתיאוריה מדעית הנקראת "טקטוניקת הלוחות". תיאוריה זו מניחה, כי חלקים מקרום כדור הארץ (= לוחות), נעים זה ביחס לזה. לדוגמא, האוקיאנוס האטלנטי נוצר כתוצאה מתנועת הלוח האפריקני ביחס ללוח האמריקני. שני הלוחות התרחקו זה מזה בקצב של סנטימטרים ספורים לשנה, עד שהגיעו למקומם כיום. האוקיאנוס האטלנטי נוצר במהלך 180 מיליון השנים האחרונות. תחילתו בשבירתה של יבשת העל הקדומה פאניגאה. בראשית התהליך נוצר בין היבשות בקע צר וארוך. הבקע הלך והתארך עד שהתחבר אל פאנטלסה, האוקיאנוס הקדום. מי האוקיאנוס התנקזו אל הבקע ונוצר מפרץ ים מאורך. יצירת הבקע בין היבשות הייתה למעשה קריעה עמוקה בקרום כדור הארץ, שהייתה מלווה פעילות וולקאנית רבה. בהמשך תהליך התרחקות הלוחות נוצר אוקיאנוס רחב ידיים, האוקיאנוס האטלנטי. קרקעית האוקיאנוס עשויה בזלת, שמקורה בלבה שפרצה במרווח שבין הלוחות המתרחקים.
 
מערכת השבירה הסורית אפריקאית.
גיאולוגים רבים התחבטו בשאלה מה זיקתו של בקע ים המלח והערבה למערכת הלוחות העלמית. הפרופסור פרוינד עמד בראש האסכולה, הטוענת שיצירתו של הבקע קשורה בתהליכים גיאולוגיים המתרחשים בים סוף, שהוא קטע ממערכת השבירה הסורית אפריקאית. הקצה הדרומי של מערכת זו נמצא באזור האגמים שבמזרח אפריקה והמשכו באזור הגעשי באתיופיה המכונה אפאר, הנמצא סמוך למצרי באב-אל-מאנדב. המשכה של מערכת השבירה הוא בים סוף. צפונה משם המערכת מתפצלת לשני סעיפים: הסעיף האחד ננעץ במפרץ סואץ בלא המשך צפונה,
ואילו הסעיף השני ממשיך במפרץ אילת, ים המלח והירדן, ושם צפונה לבקעת הלבנון, סוריה וטורקיה. אורכה הכולל של מערכת שבירה זו הוא כ- 6000 ק"מ.
אזור אפאר. צומת המשולש.
אזור אפאר הוא צומת המשולש, שבו נפגשים שלושה לוחות: הלוח האפריקאי, הלוח הסומאלי והלוח הערבי. מיקום הגבולות בין הלוחות נקבע עפ"י המבנה הגיאולוגי ותפרוסת רעידות האדמה באזור. מניחים כי שלושת הלוחות האלה מתרחקו זה מזה וביניהם נוצרו שלושה מרכיבי נוף: ים סוף, מפרץ עדן והבקע המזרח אפריקאי.
ים סוף. ההתאמה המושלמת כמעט בין חופיו המערביים.

 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים