zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » מעלה פלמ"ח

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: הנגב

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

 

בשנת 1944 סיירה באיזור הנגב פלוגה ג' של הפל"מח ; באחד מסיוריה שמטרתם היתה "כיבוש הארץ דרך הרגליים", נאלצו לעקוף את את דרך מעלה עקרבים מחשש להתקלות בפיטרול בריטי, והחליטו להגיע מכיוון המכתש הקטן, דרך נחל צין, ולעלות בנחל חתירה. כאשר הגיעו למרגלות המצוק, נתקלו בהפתעה, נראה היה שלא ניתן לעבור את המפל העצום והיה חשש שיאלצו לחזור חזרה את כל הדרך. לבסוף בעזרת כושר אילתור ותעוזה, פרצו דרך והמשיכו במעלה הנחל לפי התוואי שלו היום.
בשנת 1966 שופץ השביל, הוצב סולם ברזל – תחליף לסלע שבו אחזו בעת שפרצו את הדרך, ונכתבה כתובת זכרון בראש המעלה.
ניתן להקריא את הקטע שנכתב על ידי מפקד הפלוגה:
 
פריצת מעלה פלמ"ח
... היינו כ-150 איש, מהם 40 בחורות והשאר גברים.
זו היתה קבוצה גדולה שהיתה עלולה לעורר חשד ולכן חילקנו אותה לשלוש קבוצות קטנות שיצאו כל אחת בדרך אחרת. למחרת בבוקר לאחר תכנונים מרובים יצאנו לדרך כשאנחנו משתדלים להראות כמו תנועת נוער בטיולם.
עשרים וארבע שעות לפנינו יצאו לדרך קבוצת סיירים והתוואי שהלכנו בו היתה ארץ שוממה ולא מוכרת. רצינו להכיר שטחי ארץ מרובים ככל האפשר. תחנתינו הראשונה היתה במכתש הקטן. קשה לתאר את התלהבות האנשים בכניסה לתוך המכתש. מימין ומשמאל סלעי ענק המתרוממים כקיר נטוי לגובה של 400-500 מטר מעין שער לשמיים...
ובתוך המכתש פנימה, צורות וצבעים מעולם החלום.
יצאנו מן המכתש המתפתל בין סלעים גבוהים והתקדמנו דרך נחלי נגב לפי סימנים שהשאירו לנו הסיירים. גם מים מצאנו לפי הסימנים שלהם. לאחר שעות רבות של הליכה, בהגיעינו לנחל ירקעם ראינו מרחוק את שאול ואת מחלקת הסיירים שלו.   "מה קרה, מדוע לא המשכתם?"
"הבט", אמר שאול והצביע על קיר סלעים ענק שחסם את הדרך. "חיפשתם מוצא גם ממקומות אחרים?" שאלתי. "זה יום תמים שאנחנו מחפשים אך לא העלנו כלום, נראה שאי אפשר להמשיך."
"מה אתה מציע לעשות?" הייתי נבוך. נמצאנו בלב מדבר, ממלכת הבדואים, בלא מים ועם צידה מועטה בלבד. "יש מקום אחד", אמר, "שם אולי נצליח לפרוץ דרך". "לפרוץ דרך?!" שאלתי בתמיהה.
...במשך קרוב לשעה חצבנו בסלע במאמץ גדול עד שהצלחנו לפרוץ מעבר צר. נדחקנו בו אחד אחד והגענו שוב לסלע זקוף שסגר בפנינו את הדרך. "בעזרת חבלים סבורני שנצליח לעלות"
"על הסלע החלק הזה?" קרא שאול "היכן נשים את הרגליים?" שאלתי. "נחצוב"!
אחד הסיירים טיפס ןעלה בזריזות של חתול לראש הסלע וקשר את החבל למעלה, שאר הסיירים טיפסו ועלו אף הם והחלו חוצבים גומחות לרגליים. כאשר סיימנו את המלאכה חזרנו לואדי.
החברה עייפים שכבו שרועים על קרקע הנחל ונחו. "אנו ממשיכים", זירזתי אותם לקום, "המעבר אינו קל אך נוכל לצאת. נדחקנו בפירצה והגענו עד לחומת הסלעים הזקופה.
"ומכאן?" שאלו האנשים. "כאן מטפסים ועולים בחבלים".
הבחורים והבחורות ניגשו אל הסלע בזה אחר זה, החזיקו בחבל ובכל כוחם טיפסו לפי הכללים שהתאמנו בפל"מח. כאשר כל הפלוגה היתה כבר למעלה, התבוננתי למטה בגאווה, וכשהיינו מוכנים כבר להמשיך במסע, לפתע צצה קבוצת בדואים. "מאין אתם באים?" שאלו המומים. "מואדי ירקע". ענינו גאים.
"ואדי ירקע?!" התפלאו "אין משם יציאה!" "כן, מואדי ירקע" השבנו "פרצנו יציאה!"
"אתם?"
"אנחנו!"
"מתי?"
"עכשיו."
"אי- אפשר" הנידו הבדואים בראשם, "שום איש לא עבר עוד במקום הזה, אפילו היעלים לא עולות מכאן."
"אולי" אמרנו, "אבל אנחנו עלינו..."
למן היום הזה, קראו הבדואים למקום "נקב אל יהוד" או: "מעלה היהודים".

 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים