zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » מותם של חיילי הסיירת ערן עופר וירון בר דור

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: הרי אילת

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

קבצים נלווים
תמונה מהגלריה
ערן עופר ז"ל
תמונה מהגלריה
ירון בר-דור ז"ל

שימושי

 

סיפור המילוט של שני חיילים מסיירת מטכ"ל. מקום מדויק: שביל בין הר יהורם להר שלמה. ניתן לראות לאחר הפנייה החדה לכיוון הר שחורת, לאחר העלייה הראשונה (ניתן להסתובב ולראות בבירור את השביל והאנדרטה על גבי הר יהורם – הר יהורם הוא ההר הבהיר והר הכהה הוא הר שלמה).
 
יש משהו סמלי וטרגי בכך שביום מותם של חיילי סיירת מטכ"ל, ערן עופר וירון בר דור, ממכת חום בדרום הערבה, נערך באזור צאלים שיגור ניסיוני של טיל מחנה מתוצרת ישראל. בניסוי נכח מפקד היחידה דאז, עמוס בן אברהם. שני טילים מאותו הסוג, אשר נורו בטעות באימון מבצעי, חמישה חודשים לאחר מכן, באותו האזור, הרגו חמישה חיילים ופצעו שישה, במה שהפך לפרשת צאלים ב'.
 
חמישה ימים לפני מותם של עופר ושל בר דור, ביום ראשון 24 ביוני 1992, יצאה קבוצות חיילים של סייר מטכ"ל לאימוני ניווטים בדרום הארץ. סדרת האימונים הזאת, אשר מסיימת את מסלול הכשרתם של חיילי היחידה, ההופכים בסיומה ללוחמים, נקראת "ניווטי דרום יום". הסדרת נערכת ביחידה באופן מסורתי כבר מסוף שנות ה- 60 מדי שנה, באותה עונה, באותו אזור.
 
מאות מלוחמי היחידה לדורותיה ניווטו במסלול הזה, המתחיל בנחל פארן ומסתיים בהר שלמה, סמוך לאילת. הניווט נערך כאשר הצועדים נושאים על גבם משקל סביר ואינם מוגבלים במים. מטרת האימון היא להתמודד עם הליכה ועם התמצאות בשטח בתנאי החום הקשים ביותר שמדינת ישראל יכולה להציע, המדמים תנאים העלולים לשרור במדינות אויב, שבהן עשויים לוחמי היחידה לצעוד במבצעים עתידיים.
 
שלושה מחיילי היחידה, ערן עופר, ירון בר דור ודורון ז', סיימו קורס צלפים של שלושה שבועות וחזרו בסיס היחידה במרכז הארץ ביום שלישי בלילה. הם הוסעו לאילת בלי שהספיקו לישון, הצטרפו לחברי צוותם והחלו לנווט בעשר בבוקר. השמש בערה. באותו יום נרשמו באילת 45 מעלות בצל. דורון העיד אחר כך כי בקורס הצלפים לא עברו אימוני שדה, וכושרם נפגע:
 
"... הגענו משלושה שבועות של מנוחה אל תרגיל קשה בתנאים קשים מאוד. היה חם מאוד, ולי היה קשה לעומת האחרים. ביום הרביעי של התרגיל ראיתי את ערן פעמיים, הוא לא הרגיש טוב.
הייתי קרוב אליו מאוד וראיתי שקשה לו מאוד... " שלושת החיילים, עופר, בר דור ודורון, התאוננו שקשה להם. וכך גם שני חיילים נוספים. עופר הקיא בלילה קיבל עירוי נוזלים לחיזוק גופו, סגן יואב, מפקד הצוות, העיד: "... ביום רביעי ירון לא הרגיש טוב. היה עליו מכשיר הקשר, ולקחנו אותו ממנו. הוא היה עייף מאוד..."
 
שחר יום חמישי עלה. עופר התלונן בפני דורון ז' שאינו מרגיש טוב, ודורון יעץ לו שירבה לשתות. בבוקר בדק סגן יואב את חייליו, החליט שכולם כשירים להמשיך במסע הניווט, גם ערן עופר, ואיפשר לו לצאת עם החוליה שלו. ההחלטה הזאת התבררה כאעות מכרעת. שעת צהריים, שיא החום, והחוליה של עופר טיפסה מהר יהורם להר שלמה שממערב לאילת. עופר נאלץ להפסיק לצעוד שוב ושוב, עד שהתחיל למלמל דברים בלתי מובנים ולבסוף התמוטט. חברו לחוליה הזעיק עזרה בקשר, ויואב, מפקד הצוות, יצא כדי לחבור אליהם. יואב: "... ביום החמישי, במהלך כל הניווט, היה ירון עייף מאוד ודרש הפסקות כל 20-10 דקות. בירידה חזרה מההר שמענו בקשר שמשהו קרה לערן. ידענו שמטפל בו חובש ושלחנו את ירון אליהם..."
 
ירון בר דור, שהחוליה שלו הקדימה את החוליה של עופר, חזר לאחור ורץ מרחק של כ- 800 מטרים, מרביתם בירידה מתונה. הוא הגיע אל עופר ערן, החדיר לורידיו שני עירויים, ולהפתעת הנוכחים, ולהפתעת הנוכחים , התמוטט בעצמו. יואב: "... זמן קצר אחרי כן שדמענו צעקות בקשר שמישהו ירוץ לטיולית ויזעיק מסוק. רצתי לטיולית. בינתיים הגיע אמבולנס ונכנס עד לאן שאפשר לנסוע משם המשכנו ברגל, עד שהגענו אליהם..."
 
בהמשך נקבע מותם של השניים ממכת חום. לא התייבשות, אלא מכת חום. גופם לא סבל ממחסור בנוזלים, אך כמות החום בגופם הייתה גדולה מזאת שהגוף יכול לפזר. עופר ובר דור סבלו מחוסר איקלום, וגופם היה זקוק לזמן נוסף בכדי להסתגל לתנאי המקום. במקרה כזה, כאשר חום הגוף מגיע ל- 40.6 מעלות, האדם נתון בסכנת מוות וצריך לצנן את גופם במים.
 
מותם של השניים היכה בהלם את מפקדי היחידה ולוחמיה. עמוס בן אברהם אמר: " ... זה היה כמו אגרוף בבטן. כשהחיילים שלך יוצאים למבצע מסוכן, אתה מכין את עצמך לאפשרות שיקרה משהו, אתה מביא את זה בחשבון. הם היו באימון רגיל, לא הייתה לי שום סיבה לחשוש. פשוט לא הייתי מוכן... "אהוד ברק אמר בעדותו: "... קשה להבין איך מקרה דומה לא קרה במאות ניווטי דרום שנערכו באותה מתכונת, באותו מסלול ובאותן תקופות בשנה..."
מפקד היחידה, עמוס בן אברהם, הישעה מתפקידם את סרן ע', מפקד פלגת האימונים, ואת סגן יואב, מפקד הצוות. סרן ע' עמד לסיים את תפקידו בכל מקרה. כמו כן, לקח בן אברהם את האחריות על כתפיו והתפטר מפיקודו על היחידה. זה היה צעד נדיר, יוצא דופן ומוזא למציאות הישראלית בכלל והצה"לית בפרט.

בצעד יוצא דופן לשנות ה- 90, תקופה שבה פעמים רבות מבינים הורים שכולים כי המערכת הצבאית מטייחת את האמת, התקשרה ברכה עופר, אמו של ערן, אל אברהם לאחר שהתפטר מתפקידו וביקשה שיחזור בו.  


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים