zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » דוד בן גוריון וחזון ההתיישבות בנגב

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: הנגב

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

קבצים נלווים
תמונה מהגלריה
דוד בן גוריון

שימושי

 

דוד בן גוריון
מן האבות המייסדים של מדינת ישראל וראש ממשלתה הראשון, מנהיג תנועת הפועלים בארץ-ישראל. נולד בפלונסק, פולין (אז רוסיה). קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" והשכלה עברית-ציונית בביתו. ב – 1906 עלה לארץ-ישראל. תחילה עבד בפתח-תקווה ובמושבות יהודה. ב – 1907 עבר לגליל ועבד במושבותיה ובעיקר בסג'רה. 1910-ב הקים עם יצחק בן-צבי ורחל ינאית את ביטאון "פועלי ציון" ,"האחדות", בירושלים והיה מעורכיו. ב - 1911 יצא לקושטא ללמוד משפטים כדי להכשיר עצמו לפעילות פוליטית.במלחמת העולם הראשונה שירת בגדוד העברי ולאחריה היה בין מקימי הסתדרות העובדים ומזכירה הכללי עד 1935. מ - 1933 הייתה תנועת הפועלים לקבוצה המכרעת בהסתדרות הציונית ובן-גוריון הצטרף להנהלת התנועה, ומ - 1935 היה יושב-ראש הסוכנות היהודית. בתוקף תפקידו קיים מגעים עם ראשי המנהיגים הערביים. בעקבות מאורעות 1936 הכיר בעומקו של העימות הלאומי בין שני העמים, וב - 1937 נטה לקבל את "תכנית החלוקה" על-מנת שתוקם מדינה יהודית ולו מצומצמת בשטח, שתהיה מקום מקלט להמוני יהודים הנמלטים מאימת הרדיפות בגרמניה הנאצית ומאירופה של ערב-המלחמה. ההנחה כי באה לקיצה תקופת שיתוף-הפעולה בין התנועה הציונית לממשלת בריטניה הניעה את בן-גוריון לתמוך בהצעת החלוקה, שבה ראה מוצא מן המצב הסבוך. הנחה זו עומדת ביסוד פעילותו המדינית עד סוף תקופת המנדט: הדגשת חשיבותו של היישוב בתנועה הציונית והגברת כוחו ועמידתו העצמאית. במלחמת העולם השנייה טבע את הסיסמה: "ניאבק ב'ספר הלבן' כאילו לא קיים היטלר, וניאבק בהיטלר כאילו לא קיים 'ספר לבן'." היה מנהיג ה"אקטיביסטים" 1942-בו יזם את כינוס "ועידת בילטמור", שהחליטה כי לאחר המלחמה יש לחתור לכינונה של מדינה יהודית שתשתלב בסדר העולם הדמוקרטי שיגובש בעולם. עם תום המלחמה עמד בראש הקוראים להגברת העלייה הבלתי-לגלית וכשהתברר כי בריטניה עשויה לעזוב את ארץ-ישראל וסכסוך דמים עלול לפרוץ בין היישוב היהודי לערבים, טרח בביסוסו של כוח המגן היהודי. על-פי הכרתו וחישוביו עתיד היה הסכסוך להפוך מעימות מקומי למלחמה כוללת בין היהודים למדינות ערב, ובהתאם להערכה זו ביקש לכונן צבא מודרני ויעיל ככל האפשר. ואמנם, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, בארץ-ישראל החל העימות להתפשט והיה למלחמה לכל דבר. מנהיגותו האיתנה של בן-גוריון בתקופת מבחן זו חילצה את היישוב מסבכים קשים. לאחר שעזבו הבריטים את הארץ הכריז על הקמת מדינת ישראל. לאחר המלחמה ניגש במרץ חסר-ליאות לביסוסה של המדינה החדשה. בהדרכתו ובהמרצתו התארגנו החברה והמשק לקליטה מזורזת של המוני עולים חדשים. בן-גוריון, שעלה בראש תנועת הפועלים, היה למטיף הנמרץ ביותר לבניית מסגרות כלליות ולהנהגת הרוח הממלכתית בכל תחומי החברה, החינוך והמשק. בדצמבר 1953 פרש מתפקידו ועבר לקיבוץ שדה-בוקר. בתחילת 1956 חזר לכהן כראש ממשלה ושר בטחון ושימש בתפקיד זה עד 1963. הוא חזר לשדה-בוקר, אך המשיך בפעילות פוליטית עד 1970, עת פרש סופית והתמסר לכתיבת זיכרונות. לאחר מותו ב - 1973 הוא הוכר כמחוללה ההיסטורי של מדינת ישראל וכאבי חזון ההתיישבות בנגב. הודות לדוגמה האישית שנתן הלכו רבים בעקבותיו וביססו את האחיזה היהודית בנגב ומקיימים את צוואתו: "בנגב ייבחן העם בישראל".
 
מתוך הגעת בן גוריון לשדה בוקר... "זה מחזיר אותנו למאי 1953, באמצע סופת אבק בלתי צפויה, אבל בהחלט מוכרת, מופיעה לימוזינה שחורה, וממנה יוצר לא פחות ולא יותר בן-גוריון, בליווי משה דיין. שאלה ראשונה: 'למה אין פה עצים'? לך ספר לו שאין פה טיפת מים, שנוסעים לירוחם להביא מים במיכלית ושבקושי יש מקלחות; מתוך השיחה איתו התברר, שנסע בדרך וראה כמה צריפים; שאל אותו דיין: 'מה זה?' 'אתה רוצה להיכנס?' השיב לו דיין בשאלה. נכנסו. מכאן הם המשיכו למצפה-רמון, לראות את העבודה הגדולה שביצע חיל ההנדסה בראשותו של בית-אש, קצין ההנדסה של פיקוד דרום, בפריצת הירידה למכתש, מה שנקרא אחר-כך מעלה העצמאות. כעבור כמה שעות מגיע בית-אש אלינו בצעקות: הרגו לנו את הסיור, מה קרה? בא ה'זקן' אני הולך ומסביר לו, שיפוע פה ושיפוע שם, חומרי נפץ, איך פוצצנו את ההר והוא עומד, מסתכל מול המכתש ושואל: אי-אפשר למלא הבור הזה מים? כלומר, כבר אז, כמה שעות אחרי הביקור בשדה בוקר, זה החל להעסיק אותו והוא לא היה עם הסיור. מי שמכיר אותו, יודע את זה: אתה מדבר ומדבר, אבל הוא כבר לא איתך. אחרי כמה ימים קיבלנו ממנו מכתב. מכתב רשמי עם הכותרת של 'ראש הממשלה' וכך אמר המכתב:
"חברים יקרים! בעיתונים קראתי, שבימים אלה מלאה שנה לקיום משקכם. זה אופייני מאוד, שבהיותי אתכם לפני שבוע לא העירותם כלל על יובל זה. ובלי קשר עם היובל אני שולח לכם מלים מועטות אלה. במשך 47 שנות חיי בארץ ראיתי כמה מפעלים חלוציים, ואני יודע, שרק בזכותם ובזכות המפעלים החלוציים שקדמו לבואי לארץ עשינו מעט החיל אשר עשינו. ראשית עצמאות למולדת המתחדשת. ותסלחו לי אם אומר, שלא ראיתי מימי מפעל חלוצי בשדה בוקר. ולפני היות המדינה גם אי-אפשר היה לראות דבר כזה, באשר היה מן הנמנע. לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים, לא ברכוש או בתואר או בסגולות שיש לאנשים רבים מחברי, שאני מרכין ראש בפניהם, אולם בביקורי אצלכם, היה קשה לדכא בלבי מעין רגש של קנאה, למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה. מכיוון שבטוח אני, כי אין אתם זקוקים לשבחים ועידודים, אני רוצה להגיד מה אני חושב על מפעלכם כלומר עליכם; אבל לא יכולתי להימנע מלכתוב לכם מלים מעטות אלה. היו ברוכים ותצליחו! שלכם, דוד בן גוריון".
 
חזון ההתיישבות בנגב:
מבוא היסטורי
חזון "הפרחת השממה" הנגב ברוח דוד בן גוריון לא התממש (עדיין), אך ראייתו המעשית של הצרכים הקיומיים למדינה, הולידו תכניות רבות. בשנות החמישים והשישים תלו תקוות רבות באוצרות הטבע,והעיירות ירוחם, דימונה ומצפה-רמון הוקמו, בין השאר, כעיירות כורים בכוונה שתושביהן יועסקו במחצבים ותעשיות נלוות.תקוות אלה נגוזו ברובן. הפיתוח החקלאי בנגב הצטמצם בעיקר לחבל אשכון (עם הפעלת המוביל הארצי) ובערבה. מעט מאד ברמת הנגב. המים מהווים עדיין גורם מגביל לפיתוח החקלאות. גם פעילות הצבא בשטחי האימונים בנגב לא נוצלה כזרז לאכלוס ומאיץ לכלכלה. לא אחרי מלחמת ששת הימים וגם לא אחרי הנסיגה מסיני וחתימת הסכם השלום עם מצרים. מרבית משרתי הקבע בבסיסי צה"ל לא השתקעו בישובי המגב, אלא לתקופה זמנית בלבד והנגב נשאר "החצר האחורית" של מדינת ישראל. עם זאת שני גורמים משנים לחיוב את תמונת המצב בשנים האחרונות ופועלים כ"מכפיל אזורי" בכלכלת הנגב" תיירות והעליה מחבר העמים. תיירות הפנים והחוץ מביאה אלפים רבים למרחבי הנגב (בעיקר לאילת) ומעודדי יזמות וצמיחה בשירותי דרך, לינה, הסעדה ופנאי. כ- 100 אלף העולים, שהשתקעו בנגב מתחילת שנות ה- 90 ביישובי הנגב, יתרמו ללא ספק לעשייה הכלכלית, החברתית והתרבותית ולהצלחת התכניות השונות העוסקות בפיתוח הנגב ולתועלת תושביו.
 
כל תכנית היא מעין 'חזון' - כלומר, הדמיה של מוצר עתידי כלשהו. אך לא כל חזון הוא תכנית. הנגב הוא מושא לחזונות רבים, שאמנם התגשמו בחלקם, אך רובם נשארו 'על הנייר' או במוחותיהם של ההוגים. כשרוצים להגשים חלום, יש להופכו לתכנית בכמה רמות: 'תכנית-אב' (פרוגרמה המתארת את החזון בקווים כלליים ובלתי-מחייבים); 'תכנית מתאר' ו'תכנית מפורטת').שתי האחרונות מחוייבות על-פי 'חוק התכנון והבנייה' (סטטוטורית) בהליך מוגדר שתואר לעיל, באחריות אדריכלים, מהנדסים ומתכננים מקצועיים. על-פי התחזיות הלאומיות, כפי שהן באות לביטוי בתכניות הנ"ל, ינוע מרכז הכובד הדמוגרפי והכלכלי של ישראל מהמרכז דרומה. הדבר יתבטא היטב בשינויים בנוף הפיסי ובשטחים הפתוחים, שיהיו נתונים ללחצים הולכים וגוברים. יותר ויותר נראה בנגב התחלות בנייה, 'פצעי' כרייה וחציבה ו'שבירת' קווי רקיע. חיוני לבחון התפתחויות אלו בעינים מפוכחות, תוך הבנה לצרכים החיוניים של המדינה המתפתחת, ובהתחשבות בערכי טבע ואיכות סביבה. אתר זה מכיל פרוגרמות ותכניות, שיש להן נגיעה לנגב: 'סובב חברון' ,'קדמת נגב' ,'א.ת.א.' (אזור תעשייה ארצי), 'תכנית-אב לפיתוח הנגב' ישראל 2000 - אלה הן פרוגרמות. תמ"א 14/4 ו'מטרופולין באר-שבע', תמ"א 35 - הן תכניות ארציות; התכניות של כפר-דוד, תראבין א-צאנע, באר-אורה ועוד - הן תב"ע. תמ"מ 4 היא התכנית הסטטוטורית היחידה המתייחסת לנגב כמכלול. תכניות של הנגב
שאינן סטטוטוריות, הן בין השאר: 'תכנית-אב לפיתוח הנגב - תשל"ז', מטעם אוניברסיטת בן-גוריון ומשרד (תשל"ז); 'תכנית וכמן' (ועדת המנכ"לים - ידועה גם בשם 'א.ת.א. - אזור תעשייה ארצי) ב-0891; תכנית הסוכנות היהודית ב-5891; תכנית 'קדמת נגב' (ידועה גם בשם 'נגב סיליקון') ב-1991; ועוד תכניות של שדולות ומסגרות שונות: 'פורום הנגב' ,'פרלמנט הנגב' ,'צוות הנגב' ועוד.

 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים