zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » סיפורו של קו עירוני

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: ירושלים, הרי ירושלים ושפלת יהודה

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

עם סיומה של מלחמת העצמאות, לקראת חתימתם של הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן, נפגש ב- 30 בנובמבר 1948, סגן אלוף משה דיין, מפקד הכוחות הישראלים באזור ירושלים, עם לוטננט-קולנל עבדאללה א - תל, מייצג הכוחות הערביים באזור ירושלים.

השניים נפגשו בבית נטוש בשכונת מוסררה על מנת לקבוע היכן יעבור הגבול בין ירדן לישראל, בתוך רחובות העיר ירושלים. על מפה בקנה מידה של 1:20,000, סומנו בעפרונות שעווה צבעוניים, בעפרון ירוק, העמדות הירדניות, ובעפרון אדום העמדות הישראליות. כל אחד מהצדדים מתח קו בין העמדות שלו על מנת ליצור רצף ביניהם.

מאחר ושני הצדדים האמינו כי מדובר במפה זמנית, לא הקדישו מחשבה מרובה לעובדה כי עובי הקו במפה שווה במציאות לרוחב של 60 - 80 מ', הם לא הקדישו מחשבה גם לשימור הסימון על המפה, כמו כן הם לא הקפידו במיוחד על נקודות בהן "קפץ" העפרון בשל השרטוט על הרצפה.

שני החותמים לא העלו על דעתם שמפה זו, תיהפך להיות המסמך היחיד המחייב לגבי הגבול בין ישראל לירדן במשך 19 שנים.

הערה שנכתבה בשולי המפה מציינת כי "לא תהיה שום תנועה בשטחי ההפקר כפי ששורטטו במפה המצורפת". בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו 6 חודשים לאחר מכן, נקבע כי קווי שביתת הנשק חופפים את הקווים שהוגדרו בהסכם של דיין וא - תל.

המפה המקורית הזו נשארה בגדר המסמך המחייב היחיד ושום העתק שלה לא סיפק את הצדדים. המפה נשמרה, בעותק אחד, בכספת של בניין האו"ם בארמון הנציב, בכל מקרה של סכסוך או אי בהירות הוצאה לבקשת אחד מן הצדדים.

ועדת שביתת הנשק:

הועדה בה היו חברים נציגי ישראל, ירדן והאו"ם, התכנסה אחת לשבוע לדון בתלונות שהעלו הצדדים. במקרים דחופים יותר היתה מתכנסת הועדה אפילו פעמיים ביום.

הקו העירוני, בהיותו קו גבול שחצה את ירושלים לשתיים, יצר מציאות סבוכה ביותר. לעיתים היו המקרים שהובאו לדיון חמורים ביותר, ולעיתים היו אלה מקרים משעשעים ביותר.

השור מאבו טור:

שור ירדני ברח מבית המטבחיים לצד הישראלי. מאחר ולא בכל מקום היתה גדר מסודרת, השור הגיע עד לשוק מחנה יהודה, שם הפחיד את הקונים עד שנעלם. בטרם הספיק הצד הישראלי להגיש תלונה לועדת שביתת הנשק, הגיעה תלונה מהצד הירדני על שור ישראלי שתקף חייל ירדני בצפון העיר. כמובן שהיה מדובר בשור הירדני ה"מקורי", שהוחזר לבעליו בסופו של דבר.

עובי הקו:

עד לשנת 1950, לא הבינו מהן הבעיות הנובעות מעובי הקו ששורטט במפה המקורית, מאחר והגבול לא סומן בשטח עצמו. רק לאחר שחייל ישראלי נהרג בלכתו ברחוב, שהישראלים חשבו שהוא רחוב ישראלי, הבינו את הצורך בקביעת גבול מוגדר ומסודר.

כאשר הגיעו לקבוע את הגבול בשטח גילו כי הקו עצמו כיסה בשטח רחובות שלמים. עלתה השאלה האם השטח שנמצא בעובי הקו שייך לאחד מן הצדדים ?! מה גורלו של השטח שבין הקווים ?!

לבסוף הוחלט כי השטח שבין הקווים יישאר "שטח הפקר", ואילו השטח המכוסה בקו במפה, יישאר בידי הצד שמכסה אותו, ואולם, חל איסור לשנות או להרוס כל מבנה בשטחים אלו.

הבתים הסמוכים לגבול בין ירדן לישראל ננטשו במהלך מלחמת העצמאות, ורק לאחר המלחמה, חזרו והתיישבו בהם אנשים מעוטי יכולת.

השטחים המפורזים:

3 אזורים מרכזיים, הר הצופים, ארמון הנציב ומעבר מנדלבאום, הוכרזו כשטחים מפורזים - שטחים השייכים לאחד מן הצדדים, אך נאסרה הכנסת כוחות צבאיים למקום. כיוון שהר הצופים היה מובלעת ישראלית בשטח ירדן, החליטו בישראל  להציב במקום חיילים במסווה של שוטרים שעלו להר פעם בשבועיים בשיירה. הירדנים, שהיו מודעים לתרמית, היו שואלים את ה"שוטרים" בעת בדיקת השיירה, האם הם מגולני או מהנח"ל…

בארמון הנציב היה מטה האו"ם, שטח ישראלי ושטח ירדני.

מעבר מנדלבאום היה נקודת המעבר הרשמית היחידה בין ישראל לירדן. מעולם לא היו תקריות אש במקום זה.

פרשת בית השימוש:

ברח' עשהאל, שהיה על קו הגבול, עמד בית חד קומתי, דל למדי, ולו בית שימוש במבנה נפרד בחצר. בני הבית חששו לצאת לשירותים, ובזמנים שהערבים היו יורים, נדרשו בני הבית לאיפוק רב. בניית שירותים בצמוד לבית היתה אסורה בגלל ההסכם, בו הוסכם כי אין להרוס ואין לבנות שום מבנה.

אבי המשפחה החליט להתחיל ולבנות את השירותים. יומיים לפני יום כיפור, בשנת 1965, התקבלה תלונה מצד הירדנים על בנייה בצד הישראלי. נציג ישראל בועדת שביתת הנשק, קיבל הודעה דחופה להגיע לדיון בנושא ביום כיפור עצמו. לא הועילו כל בקשותיו, הירדנים טענו כי אין הם אחראים לתגובת חייליהם למראה של הפרת ההסכם החתום על ידי הצד הישראלי. כך נפגשו ביום הכיפורים לדון בנושא בניית השירותים. הדיונים בנושא נמשכו 18 שעות בארבע ישיבות נפרדות, שבסופן הודיע הנציג הישראלי כי אכן אין לבנות או להרוס מבנים בשני צידי הגבול, אך המבנה כבר הוקם ואם אין לבנות, הרי שאין להרוס.

מדינת ישראל אמנם גונתה, אך השירותים נותרו על תילם.

בימים בהם פחתה המתיחות בגבול, היו נראות פיתות מתעופפות בין השכנות מעל לגדר המפרידה, וחייל ירדני היה שומר על הכביסה של אשה ישראלית שיצאה לערוך קניות.

הקיוסק של שושנה:

מאחר וכל העיר העתיקה היתה בידי הירדנים, אחת הנקודות היחידות לצפות על העיר העתיקה היה הקיוסק של שושנה. מדי פעם היו החיילים הירדנים צולפים אבנים לעבר המבקרים בקיוסק, ומדריכי הטיולים הזהירו את התיירים לבל יורו על הנוף באצבע, מחשש שהירדנים יפרשו זאת כתנועה גסה, ויפתחו באש.

כביש האפיפיור:

בשנת 1964 הגיע האפיפיור פיוס השישי לביקור במקומות הקדושים בארץ ישראל. הוא ביקש בין השאר לבקר באולם הסעודה האחרונה של ישו, הנמצא בהר ציון, בשטח היהודי, על גבול השטח הירדני.

ישראל פנתה בבקשה לועדת שביתת הנשק שתתיר סלילת כביש למקום, מאחר ורק מדרגות הובילו לשם. הבקשה אושרה, אך לאחר שנתיים, כשהורחב הכביש על ידי ישראל, הגישה ירדן תלונה חמורה על דרדור רגבי עפר לשטחה.

כל תלונה היתה בגדר פוטנציאל לפתיחה מחודשת של הקרבות, ולכן כל תלונה טופלה בתשומת לב רבה.

מנזר נוטרדם:

המבנה הגדול של המנזר והאכסניה, היו במלחמת העצמאות אחד ממוקדי הקרבות הקשים שבסופו של דבר נכבש על ידי כוחותינו, היתה זו עמדת מפתח בהגנה על העיר המערבית. על גג המבנה ישבו חיילים שתיצפתו סביב, ובמקביל המשיכו הנזירות את חייהן במקום.

בוקר אחד, כאשר גחנה אחת הנזירות מבעד לחלון והשתעלה, נשמטו מפיה השיניים התותבות, ונפלו אל סבך התיל והגדרות שכיסה את שטח הרחוב החסום שהפריד בין ירדן לישראל.

אם המנזר פנתה לכוחותינו ולוועדת שביתת הנשק בבקשה לסייע במציאת האבדה. למזלה של הנזירה הסכימו לכך כל הצדדים.

למחרת יצאו שלושה קצינים בדרגת סגן אלוף להפריד את גדרות התיל ובמחיר מכנסיהם שנקרעו, השיבו לה את שיניה.

בית הספר הפרנציסקני:

בית הספר נמצא בתוך העיר העתיקה בנקודה הדרום מערבית שלה. מדי פעם היו מתעופפים כדורי משחק לשטח ההפקר שהישראלים חשדו בו כשטח שמוקש על ידי הירדנים. בדצמבר 1965, ביקש נציג האו"ם מנציגי ישראל לאפשר את השבה של כמה מהכדורים לילדים כמתנה לחג המולד. לישראל היה עניין רב לדעת מה קורה בשטח ההוא ולכן הסכימו לבקשה.

לצורך חילוץ הכדורים צעדו שלושה קצינים ירדנים בתוך השטח הממוקש כשקצינים ירדנים אחרים מכוונים אותם מן החומה בצעקות "ימינה... ושמאלה." חייל ישראלי שישב בצד והאזין להוראות הירדנים שירטט מפה ובה מיקום המוקשים.

במבצע נאספו 28 כדורי משחק שהושבו לילדים לשמחת הצדדים כולם.

אלו הם רק חלק מן הסיפורים שאירעו במשך 19 שנים, ממלחמת העצמאות ועד למלחמת ששת הימים, בה נכבשה העיר כולה ע"י כוחותינו ואוחדה מחדש.

ספר עזר מומלץ: "ירושלים החצויה" / הוצאת יד בן צבי.


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים