zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » עיירות הפיתוח בנגב

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: הנגב

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

עיירות הפיתוח הינן במקור המצאה אירופאית. ערים שלמות נחרבו במלחמת העולם השנייה, ואחריה אירופה היתה במצב כלכלי מאוד ירוד. ההחלטה היתה לקחת את ניצולי הערים שנחרבו וליישב אותם במקומות חדשים. בנו מדרג של עיירות שיש ביניהן יחסי גומלין ותשתית להתחלה חדשה שתניב מקורות פרנסה מהר מאוד. עיירות פיתוח אלה קיבלו תמיכה ענקית וסבסוד רב עד שהפכו עצמאיות לחלוטין.

את אותו עיקרון ניסו ליישם בארץ ישראל בשנות החמישים, בתקופת העליות הגדולות. בשנים 1948-1952 היתה עלייה ענקית, שבמהלכה האוכלוסייה בישראל הכפילה את עצמה מ- 600,000 יהודים ל- 1.3 מיליון. היה צורך לקלוט וליישב את כל העולים הללו, והשאיפה של השלטונות בארץ היתה לפזר את האוכלוסייה ולא לרכזה בערים במרכז הארץ. יש לציין שבאותה תקופה קופת המדינה היתה ריקה וכל מוסדותיה עדיין לא היו מאורגנים, לא היתה חלוקת תפקידים ברורה. בנוסף לכך, לא היתה לממסד היכרות עם התרבות ועם המנטליות של העולים החדשים (שהיו יוצאי ארצות האיסלאם וצפון אפריקה). היה פער חברתי גדול בין העולים-הותיקים מאירופה לבין העולים החדשים הללו. העולים עצמם עלו מתוך מצוקה, הם חשו מאוימים בארצות המולדת שלהם וברחו לארץ ישראל. עיירות הפיתוח היו מעין ניסוי - תוך כדי ההתיישבות ניסו ללמוד ולתקן. כיוון שלא היתה תשתית לבנייה והזמן היה מאוד קצר, שוכנו בתחילה העולים במעברות (מעברה היא מושג שתבע לוי אשכול שמשמעו - שכונת מעבר). שכונת מעבר זו אמורה להוות ציון דרך בדרך ליישוב קבע עם כל התשתיות המסודרות שצריך לעשות. המעברה היתה מורכבת מפחונים, אוהלים וצריפים. למעשה, העולים יושבו במקום ללא תשתית לפרנסה, חינוך, בריאות או תרבות. כיוון שגם לא היתה עבודה, הם החלו לעשות עבודות יזומות: סלילת כבישים, נטיעת עצים, בניית בתים וכדומה.

בנגב הוקמו 3 עיירות פיתוח: ירוחם, דימונה ומצפה רמון. הן הוקמו ללא תיאום, ללא תכנון, וללא קשרי גומלין ביניהן או חלוקת תפקידים מסוימת.

ירוחם הוקמה בשנת 1951 על ידי קבוצת כורים שהגיעו מרומניה. אלה שאפו להמשיך לעבוד במקצוע אותו רכשו (בכרייה) במכתשי רמון. מאוד מהר הם גילו שהמכתש לא יכול לספק תעסוקה לכל העיירה, ושכרייה ממנו אינה כלכלית מספיק בשביל להחזיק עיר שלמה.

שם המקום בתחילה היה תל-ירוחם, אשר השתנה לכפר ירוחם, ולבסוף נבחר השם הסופי: ירוחם בלבד. בשנת 1966 בנו את המפעל הראשון בירוחם. המשכורות היו מאוד נמוכות, ולא היה כסף להשקעה בטיפוח הילדים או בתרבות הפנאי. נוצר מירמור רב ותסכול חברתי. בשנות השמונים האבטלה בירוחם הגיעה ל- 40%, תושבי העיירה נסעו להפגנות בירושלים ושם העיירה עלה למודעות ציבורית.

לקראת סוף שנות השמונים נוצר שינוי מהותי בתפיסת התושבים, שבמקום להתלונן על קיפוח, עליהם ליטול יוזמה מקומית ולהתפתח מבפנים. בראשות מוטי אביסרור, החלה תוכנית "כל אחד יכול" בה ניתנה תמיכה רבה לתלמידים, ואחוז התלמידים הזכאים לבגרות עלה מ- 15% בני נוער זכאים לבגרות ל- 60% (כשהממוצע הארצי עומד על 40% מבני הנוער הזכאים לבגרות).

לדימונה עברה סיפור דומה, היא כבר בעלת 40,000 תושבים, מוגדרת על פי חוק כעיר אך היחס הממשלתי אליה הוא כשל עיירת פיתוח נתמכת. דימונה הוקמה במיקומה הספציפי בגלל הקירבה למפעלי הפוספטים, למכתש הגדול ולמכתש הקטן, והיתה תקווה שתהווה מוקד תעשייתי ותיירותי כאחד.

למצפה רמון סיפור מעט שונה. היא הוקמה בשנת 1956 על ידי קבוצה שבראשה עמד חגי אבריאל (ממקימי קיבוץ שדה בוקר). שאיפת קבוצה זו היתה לקום כתאגיד שיתופי (קואופרטיב) תעשייתי, כשמכתש רמון היווה את המוקד שהם שאפו לנצל לצורכי כרייה ותעשייה. הקואופרטיב נכשל משום שהשינוע של החומרים שנכרו למרכז לא כיסה את העלות ולא הניב רווחים, ובסוף שנות החמשים מצפה רמון היתה על סף סגירה. אז הוכרזה על ידי הממשלה כעיירת פיתוח.

במצפה רמון נוצר שינוי תפיסה (בניגוד לירוחם שנשארה בתפישה של עיירה תעשייתית), והיא פנתה לשוק התיירות. מכתש רמון הוכרז כשמורת טבע שאסור לכרות ממנה חומרי גלם, על מנת לשמר אותו כתופעת טבע ייחודית, ומצפה רמון מנסה להתפתח בתחומי הבילוי, התרבות, הטיולים, האומנות, ריפוי ובריאות הוליסטיים וכיוצא באלה.

במצפה רמון חיים כיום כ- 5,000 תושבים, מתוכם כ- 50% מהעלייה מרוסיה. למועצה המקומית יש שאיפה להגדיל את האוכלוסייה ל- 10,000 תושבים.

עיירות הפיתוח מקבלות תקציבים מהממשלה ובעיקר עוברות שינוי תפיסתי חשוב: שהמנהיגות והעזרה צריכים לבוא מבפנים, מתוך יוזמות מקומיות, ושאין להסתמך רק על כוחות חיצוניים.


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים