zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » מלחמת העצמאות

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: רמת הגולן, הגליל העליון, הגליל התחתון והעמקים, הכרמל, מישור החוף, ירושלים, הרי ירושלים ושפלת יהודה, עין גדי ומדבר יהודה, הנגב, הערבה, הרי אילת

דירוג הגולשים
הגולשים העניקו לפעילות ציון 4 מתוך 5.

סבבה
אולי צריך להרחיב יותר ולתת רעיונות להפעלות (ניר , הוד השרון)

דרג/י את הפעילות

קבצים נלווים
תמונה מהגלריה
מפת החלוקה של האו"ם

שימושי

מלחמת העצמאות, המכונה גם מלחמת השחרור, מלחמת תש"ח ומלחמת הקוממיות, פרצה ב- 30.11.47. היא פרצה בעקבות דחיית מדינות ערב והוועד הערבי העליון (הפלסטיני) את הצעת החלוקה של האומות המאוחדות, על הקמת שתי מדינות נפרדות בארץ ישראל, האחת יהודית והשניה פלסטינית.

למלחמה היו חמישה שלבים.

שלב א': 30 בנובמבר 1947 עד 31 במרץ 1948

כבר למחרת החלטת החלוקה באו"ם החלו הערבים להתקיף את הישוב היהודי בארץ ישראל. המלחמה החלה בהתקפת אוטובוס יהודי שנסע מנתניה לירושלים, חלק מהנוסעים נהרגו. באותה תקופה ישבו בארץ עדיין כ- 100,000 חיילים בריטים והחזקת נשק הייתה אסורה רשמית, הן על היהודים והן על הערבים. אולם המדיניות הבריטית הייתה שלא להתערב במלחמה בין היהודים לערבים, אלא רק לדאוג לשלום כוחותיהם ומתקניהם של הבריטים.

אופי המלחמה בשלב זה היה בעיקר התקפות ערביות כנגד התחבורה היהודית לאורך כבישים מרכזיים והתקפת ישובים יהודיים מנותקים.

"ההגנה", הגוף הצבאי שקדם לצה"ל, הזרוע הצבאית של היישוב המאורגן, התרכז בעיקר בהגנה על הישובים ולא בתקיפה.

בינואר 1948 נכנס לארץ ישראל כוח מתנדבים ערבי בפיקודו של פאוזי אל קאוקצ'י, שנטל לידיו את השליטה על האזור הערבי בצפון. עוד כוחות של מתנדבים, שהגיעו בעיקר ממצרים, הגיעו לאזור בית לחם וחברון בדרום. כוחות אלה מנו, לפי הערכות שונות, 5,000-8,000 איש. כוחות אלה תקפו ישובים יהודיים, אולם כוחם היה מוגבל.

 

שלב ב': 1 באפריל עד 14 במאי 1948

 פיקוד "ההגנה", שעד עתה עסק רק במגננה, החליט לצאת במתקפה, ולהוסיף לשטחי המדינה היהודית העתידה לקום שטחים נוספים שלא נכללו בהצעת החלוקה.

"מבצע נחשון" הביא לפתיחתה מחדש של הדרך לירושלים היהודית הנצורה, אם כי רק לזמן קצר. ההגנה כבשה גם את טבריה וצפת בהן היו היהודים נצורים, את הגליל המערבי ואת השכונות המקיפות את תל אביב.

ההתקפות הערביות נמשכו וגרמו לקורבנות רבים בצד היהודי, אך לא השיגו כל יתרון אסטרטגי.

יצירת רצף של שליטה יהודית אפשרה את הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח (14.5.48).

 

שלב ג': 15 במאי עד 10 ביוני 1948

כבר ביומה הראשון של מדינת ישראל הותקפה תל אביב על ידי מטוסים מצרים, התקפה שהייתה תחילתה של פלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב למדינת ישראל.

חמשת הצבאות שפלשו לארץ היו מצרים מדרום, הלגיון הירדני ממזרח והצבאות הסורים, הלבנונים והעיראקים מצפון. מטרתם הייתה לכבוש את כל מדינת ישראל שרק הוקמה ולחלק ביניהם את השטחים שיכבשו.

צה"ל הוקם כצבא רק ב- 27.6.48. עוד לא הוקמו חיל אוויר וחיל שריון. רבים מהלוחמים היו עולים חדשים שרק הגיעו מאוניות המעפילים.

הלגיון הירדני כבש את גוש עציון, את בית הערבה (צפון ים המלח), ואת הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

ההגנה לא הצליחה לכבוש את לטרון, בה ישבו הירדנים ששלטו על הדרך לירושלים, אולם נסללה "דרך בורמה", דרך חלופית שדרכה יכלו להעביר מזון וציוד לירושלים הנצורה. דרך זו הצילה את ירושלים ותושביה מכניעה בשל הרעב.

הצבא הסורי הגיע לדרום הכנרת, אך נבלם בדגניה, בה נלחמו באמצעות תחמושת וכלי נשק "תוצרת בית", בשל המחסור החמור בכלי נשק.

הצבא הלבנוני כבש את מלכייה (באיזור עמק החולה, על רכס רמים), אך לאחר מכן כמעט שלא השתתף בהתקפות.

בתחילת יוני איבדו הכוחות הערבים את יתרונם היחסי, אך גם הכוחות היהודים ספגו פגיעות קשות, לכן הסכימו שני הצדדים להפסקת אש, שנמשכה 28 יום.

ההפוגה נכנסה לתוקפה ב 10 ביוני 1948.

 

שלב ד': 10 ביוני עד 18 ביולי 1948

כשהתחדשו הקרבות ב- 8.7.48, היה המצב בארץ שונה. צה"ל ניצל את זמן ההפוגה להתארגנות מחודשת. נרכש ציוד צבאי והמבנה של יחידות צה"ל אורגן מחדש.

ישראל פתחה ב"מבצע דקל" לכיבוש הגליל התחתון ונצרת.

במרכז הארץ כבשה ישראל את רמלה ולוד ב"מבצע דני", במגמה לשפר את הנגישות לירושלים. אך הניסיון לשנות את המצב בדרך לירושלים שנשלטה על ידי הירדנים, ולהניס משם ומהעיר העתיקה את הלגיון הירדני עלה בתוהו.

בדרום נמשכו הקרבות המרים נגד המצרים, אך היוזמה ללחימה הייתה בידי ישראל. הערבים ביקשו מנציגי האו"ם הפוגה לזמן בלתי מוגבל. ההפוגה נכנסה לתוקפה ב- 18.7.48.

שלב ה': 19 ביולי עד 5 בינואר 1949

בעקבות ניסיונותיהם של המצרים לנתק את הנגב מהמדינה היהודית, יצא צה"ל ל"מבצע יואב" ב- 15.10.49, והצליח לכבוש את באר שבע ולפתוח את הדרך לדרום.

הכוחות הערבים הבלתי סדירים, שפעלו כל הזמן במקביל לצבאות ערב הסדירים, המשיכו בפעולות הטרדה נגד ישובים יהודים בצפון. בסוף אוקטובר נכבש גם הגליל העליון על ידי צה"ל ב"מבצע חירם".

"מבצע חורב", בדצמבר 1948, נועד לגרש את הכוחות המצריים מהארץ. כעת, כאשר היה איום ממשי על הכוחות המצריים, הסכימה ממשלת מצרים לנהל משא ומתן להסכם שביתת נשק.

ההפוגה נכנסה לתוקפה ב- 7.1.49.

 

מלחמת העצמאות גבתה קורבנות רבים מאוד מהצד הישראלי: יותר מ- 6,000 הרוגים, כ- 1% מכלל האוכלוסייה היהודית באותם ימים.

 אבדות הערבים נאמדו בכ- 2,000 הרוגים, ומספר לא ידוע של לוחמים בלתי סדירים פלשתינים.


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים