zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » מורשת קרב של רמת הגולן: 1967, 1973

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: רמת הגולן

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

המלחמות שקשורות ברמת הגולן הן מלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום כיפור (1973), אבל בכדי להבין את הגורמים למלחמות אלו צריך לחזור לימי ראשית המדינה.

בשנת 1946 סוריה קיבלה עצמאות, שנתיים לפני מדינת ישראל. סיטואציה זו הובילה את שתי המדינות לקבוע יחדיו היכן יעבור הגבול. מכיוון שמדובר בשתי מדינות צעירות, ובזמן שהוא לפני כ- 50 שנה, ההסכם שנחתם היה פרוץ ולא וסעיפיו לא היו מפורטים ומדוייקים. נקבע שטח מפורז בין שתי המדינות, בשטח זה ישבו יישובים ישראלים אך אסור היה להכניס אליהם צבא. לאורך כל רמת הגולן נבנה קו המעוזים, זהו קו ההגנה החזק ביותר בעולם שנבנה עד היום, כל כמה מטרים ישנו מוצב שמשקיף על עמק החולה ועל עמק הירדן.

עד מלחמת ששת הימים

הסורים שישבו ברמה היו חלשו מבחינה טופוגרפית על המתרחש בעמק. הם ניצלו זאת בשלוש דרכים: צליפה, הפגזות וחטיפות.

במשך 19 שנה (עד 1967) הסורים הציקו כמעט כל יום לתושבי העמק. והנה הדוגמאות.

צליפה: הסורים ידועים בכישרון הצליפה שלהם. אחד הסיפורים המוכרים הוא על קיבוץ דן. ביום שישי בערב בשעת ארוחת ערב, קם אחד הסועדים מהשולחן ונפגע מירי בראשו. הירי הגיע מכיוון מוצב סורי ופגע פגיעה ישירה. עד כדי כך היתה רמת הדיוק שלהם ויכולת ההשקפה. מקרים כאלו התרחשו כל הזמן.

הפגזות: הפגזות מכיוון הסורים התרחשו כל הזמן. הסיפור הכי חזק הוא על ההפגזה הגדות. באחד הימים יצאו שני רוכבים מקיבוץ גדות לרכב על סוסים בשטחים החקלאיים. חיילים סורים ירו עליהם בנסיון להורגם. רבין, שהיה הרמטכ"ל באותם ימים, הורה על התקפה חזרה. מכיוון שהכיר את השטח ואת המצב הרגיש הורה לכל תושבי העמק לרדת למקלטים, ורק אז הפגיז צה"ל חזרה את המוצבים. באותו הלילה ירו הסורים 1,000 פגזים על אזור גדות. בכדי להמחיש את המספר העצום הזה נסו להיזכר כמה סקאדים נפלו עלינו במלחמת המפרץ - כמות של כ- 40 סקאדים הכניסה את המדינה כולה ללחץ ובהלה. ההרס שנוצר כתוצאה מההפגזה היה עצום. תושבי גדות שקמו בבוקר ויצאו מהמקלטים גילו שהישוב כולו נחרב. למעשה גדות נבנתה מחדש לאחר ההפגזה. השיר "האם את בוכה או צוחקת" (שמופיע בסרט הלהקה) נכתב על האירוע הזה והוא ממחיש את ההרס. מומלץ להקריא או להשמיע את השיר. מופיע בו המשפט: "אמא, היה לנו בית ירוק עם אבא ובובה ושסק. הבית איננו ואבא רחוק, אמי את בוכה או צוחקת?".

חטיפות: אלי שמש היה דייג שחי בטבריה. יום אחד הוא יצא לדוג בכנרת ובשעת הגאות סירתו נסחפה לצד המזרחי של הכנרת, שם חיו סורים. הוא ירד מהסירה לחוף ונחטף על ידי הסורים. הודעה על חטיפתו לא הועברה למשפחתו או למדינה. אשתו, שמבחינתה יום אחד שבעלה נעלם, לא ידעה מה לעשות. לאחר 10 שנים היא הגישה בקשה לרבנות לצאת מנישואיה וקיבלה את בקשתה. הישיבה בכלא הסורי כללה עינויים אכזרים, כמו מכות חשמל, עקירת ציפורנים ועוד. אלי שמש ישב בכלא הסורי 14 שנים עד שפרצה מלחמת ששת הימים. בזמן המלחמה, כאשר הסורים ברחו הם זרקו אותו ליד גשר בנות יעקב. שמש הגיע בדרך לא דרך לביתו שבטבריה לאחר היעדרות ממושכת, כאשר מה שהחזיק אותו בחיים היה המחשבה על המשפחה שלו. הוא הגיע לביתו, גילה כי אשתו התחתנה מחדש והתאבד.

מלחמת ששת הימים

אלו מקצת הדוגמאות שמרמזות על ההצקה הבלתי פוסקת של הסורים עד מלחמת ששת הימים. המלחמה פרצה לאחר תקופת חרדה ארוכה בה היתה אי וודאות. רבים עזבו את הארץ בתקופת ההמתנה למלחמה, ילדים מלאו שקי חול לחסום את הבתים, רבנים קדשו מגרשי כדור רגל בכדי שיהיה מקום לקבור את המתים במקרה של מוות המוני.

היתרון שלנו במלחמה נוצר מכיוון שאנחנו התחלנו במלחמה. חיל האוויר הישראלי יצא בשעת בוקר מוקדמת והפציץ את כל חיל האוויר המצרי בעודו על הקרקע ובזכות פעולה זו נותר לנו רק קרב יבשתי מול אויבינו ויתרון אווירי.

המלחמה שכל כך פחדו ממנה הסתברה, מהר מאוד, כניצחון עצום שלנו. ביום הרביעי למלחמה, לאחר שכבר כבשנו את ירושלים ואת סיני, הגיענ משלחת של תושבי הגליל ועמק החולה לפגישה עם ראש הממשלה, לוי אשכול, בדרישה לכבוש את הגולן. לאחר התנגדות קלה מצד הממשלה הודיעו תושבי העמק שאם מדינת ישראל לא תנצל את היתרון שלה במלחמה ותפסיק את האיום וההטרדות הלא נפסקות מצד הסורים, תושבי העמק יעזבו, ומצידם שהגבול יעבור בעפולה.

לוי אשכול נתן את האות והמבצע לכיבוש הגולן יצא לדרך. החיילים עלו לגולן ומלבד הקרבות הראשונים העקובים מדם (כמו תל פחר) הם כבשו את הרמה ללא התנגדות. כיצד זה קרה?

בזמן שהחיילים התחילו לעלות לרמה הודיעו ברדיו קול דמשק כי היהודים בדרך לקוניטרה. קונטירה, אותה רואים מהר בנטל, היתה העיר המרכזית ברמת הגולן וישבו בה 20,000 איש. המטרה של הסורים בהודעה היתה לעורר בהלה בעולם וליצור לחץ פוליטי על ישראל להפסיק להתקדם, אלא שהם שכחו רק דבר אחד: להודיע לתושבים הסורים עצמם שזה רק תרגיל.

הסורים, שלא הבינו איך תוך 4 ימים ישראל ניצחה במלחמה ותוך חצי יום הגיעה מהעמק לקוניטרה, פשוט ברחו. חיילים שלנו סיפרו שהם הגיעו למוצבים בדרום הגולן ומצאו חיילים סורים קשורים לתותחים, בכדי שיירו עד הכדור האחרון ולא יוכלו לברוח.

המלחמה נגמרה והארץ היתה באופוריה. שלא כמו היום, באותם ימים היתה גאווה להסתובב בעולם ולהגיד שאתה ישראלי. מצד שני, במצרים וסוריה נוצר עלבון ומרמור עצום, ההשפלה גרמה להם לרצות לנקום.

מלחמת יום כיפור

ובעוד אנחנו היינו עסוקים בחגיגות הניצחון, הם עסקו בתכנון המלחמה הבאה. סוריה ומצרים החלו לאגור נשק בעזרת רוסיה, שעניינה כמובן היה נפט במזרח התיכון. הם קיבלו אמצעי ראיית לילה לטנקים, למשל, ששיפרו את יכולת הלחימה שלהם בכמה רמות. החלו להגיע ידיעות מודיעיניות על אימונים משותפים בין סוריה ומצרים ועל קבלת הנשק מרוסיה. אלי זעירא, שיהיה ראש אמ"ן (אגף מודיעין), טען שעד שנת 1975 למצרים לא יהיה סיכוי לשקם את הצבא שלהם. להזכירכם, מלחמת יום כיפור פרצה ב- 1973. הזלזול בכוחות האויב היה בלתי נתפס. חוסיין, מלך ירדן, גילה לגולדה, ראש הממשלה, כי מתוכננת התקפה על ישראל והיא ביטלה אותו באומרה, שינסו לתקוף, נראה אותם.

מדוע המלחמה נקבעה ליום כיפור? הסורים למזלנו חשבו כי יום כיפור יהווה מכשול לישראלים. כולם בבתי כנסת ואיש לא מוכן ללחימה. ייתכן, כי אם המלחמה היתה פורצת בזמן אחר היינו נוחלים תבוסה נוראית. העובדה שהמלחמה פרצה ביום כיפור אפשרה לכל כוחותינו להגיע לחזית בתוך שעות, בלי פקקים. תארו לעצמכם שהמלחמה היתה פורצת בפסח, כשכולם בכנרת עם הילדים עושים על האש. היתה נוצרת אנדרלמוסיה שלמה. היתה עולה השאלה לאן לנסוע קודם? הביתה, להחזיר את המשפחה או קודם לחזית. ולאחר שהיו מחליטים הכבישים, סביר להניח, היו מלאים בתנועה מה שהיה מסרבל את ההגעה לחזית. למרות שמדובר ביום הקדוש ביותר בשנה, ניתן לחיילים ולאנשי המילואים אישור מהרבנים לעשות כל מה שנדרש כדי להתארגן למלחמה, חוץ מלאכול, עד צאת יום הכיפורים.

מכיוון שהמלחמה פרצה במפתיע הצוותים לא היו מוכנים, לא היו מספיק כלי נשק ובעיקר היה בלאגן. בימים הראשונים למלחמה נחל הצבא כישלון חרוץ ומאות חיילים נהרגו. לאחר כשבוע מתחילת המלחמה הכוחות שלנו החלו להתעשת, ובזכות מעשי גבורה מצליחים לבלום את ההתקפה. הספר עֹז 77 מתאר דוגמא מצוינת.

לפי אחת התיאוריות שניסו להסביר את בלימת הסורים, הסורים לא האמינו שזה המצב של הצבא מולו הם נלחמו ב- 1967, הם חשבו שזו מלכודת. לכן הם נעצרו, ובזמן זה צה"ל חיזק את כוחותיו והעלה כוחות מילואים נוספים לרמה. משלב זה במלחמה המצב מתהפך והסורים החלו לסגת. כוחותינו הגיעו עד קו הרי הגעש ושם נעצרו, בק"מ ה- 30 מדמשק, כך שאם ירו פגז הוא היה נוחת בדמשק. הסורים בקשו הפסקת אש, ישראל לא הסכימה משום שהחרמון לא היה בידינו. שבוע מאוחר יותר יצאו למבצע "קצפת" וכבשו את החרמון.

אם כי המלחמה הסתיימה בניצחון, יש לזכור כי נהרגו במלחמה למעלה מ- 2,569 אנשים, כ- 7,500 נפצעו ו- 301 נשבו. אי-המוכנות למלחמה גבתה קורבנות רבים והוקמה ועדת חקירה ממלכתית - ועדת אגרנט - כדי לחקור את המחדל ולהפיק ממנו לקחים.

אחרי המלחמה השתנו פני המדינה. ממדינה באופוריה הפכנו למדינה בפרנויה. מבזקי החדשות ברדיו כל חצי שעה התחילו רק לאחר המלחמה. סרטים שעוסקים בצד הקשה של המלחמה התחילו בשלב זה. עליית הליכוד לשלטון ב- 1977 היא תוצאה של ייאוש ותבוסה שחדרו לעם.

לסיום אפשר להקריא את "חורף 73' ".


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים