zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » מבצע עובדה

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: הרי אילת

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

שנת 1949, מלחמת העצמאות הגיעה כמעט לסיומה. ישראל התחילה בשיחות משא ומתן עם מצרים, לבנון בצפון וגם במגעים חשאיים עם ירדן. אילת עדיין לא היתה שלנו - למרות שבהחלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 נקבע כי הנגב הדרומי ייכלל כולו בשטח המדינה היהודית. בן גוריון הבין שאם לא נממש את זכותנו בשליטה על האזור באותו זמן, אז לעולם לא!

"מבצע עובדה" היה האחרון במבצעי מלחמת העצמאות, במהלכו השתלט צה"ל על הנגב הדרומי והגיע עד חוף מפרץ אילת.

מבצע "חורב" קדם ל"מבצע עובדה" ובמהלכו נהדף הצבא המצרי מהנגב המערבי, למעט רצועת עזה. לפני "מבצע עובדה", צה"ל לא נכח בנגב הדרומי בגלל ריחוקו מבסיסי צה"ל האחרים, ובגלל הצורך לרכז כוחות בנגב המערבי כנגד מצרים. ירדן ניצלה זאת וביוני 1948 אחזה במשטרת אום רשרש (אילת), בחצבה ובעין יהב.

החטיבות שהשתתפו במבצע היו חטיבת גולני, שעליה הוטל להתקדם בזרוע המזרחית בדרך הערבה, וחטיבת הנגב של הפלמ"ח, שעליה הוטל לנוע במרכז הר הנגב עד ל"שדה אברהם", ומשם ישירות לאום רשרש. התכנון קבע תנועת מלקחיים שזרועותיה נועדו להיסגר במפרץ אילת.

ב- 5.3.49 נפתח "מבצע עובדה". המבצע, שנועד להשתלט על הנגב הדרומי עד ים סוף, נערך תוך מגבלות צבאיות חמורות שנקבעו על ידי המטכ"ל. לפי הסכם רודוס אסור היה לישראל להחזיק כוחות צבא גדולים ממערב לקו היוצא ממפרץ אילת לאורך הנגב הדרומי עד באר שבע. ההוראה היתה לתכנן את המבצע כך שהתנועה לאילת תהיה ממזרח לקו. במקרה של הופעת כוחות בריטיים, היה על כוחות צה"ל לסגת. חטיבת הנגב החלה בתנועתה דרך הר הנגב מעבדת למכתש רמון ומשם, דרומה, לעבר אילת. על החטיבה היה להתגבר על מכשולים טופוגרפיים קשים ביותר והיא הסתייעה בהובלה אווירית. ב- 7.3.49 החלו כוחות גולני לנוע דרומה בערבה, במטרה לתפוס את עין גדי ולהרחיב את תחום שליטתה של ישראל בדרום הר חברון.

עד סוף ה- 8.3.49, עברו שני הכוחות דרך ארוכה בשטח קשה ובלתי מוכר להם, ונמצאו קרובים מאוד לאום רשרש, היא אילת. ירדן, אשר גילתה את התנהלות המבצע איימה בהפסקת שיחות שביתת הנשק ברודוס. בעקבות כך, נאלצו הכוחות להחיש את צעדיהם, והחלה מתפתחת תחרות צמודה בין שני הכוחות על כיבוש אילת.

חטיבת הנגב נתקלה בטופוגרפיה קשה, כ- 50 ק"מ מצפון לאילת.

חטיבת גולני נמצאה באותו זמן כ- 120 ק"מ מצפון לאילת אך בדרך נוחה (למרות שבאזור זה צפויים כוחות אויב).

ב- 10.3.49 (ט' באדר תש"ט), הגיעו לוחמי חטיבת הנגב ראשונים ליעד, נרעשים ונרגשים עד מאוד. על מנת שלא יהיה ספק בדבר הכיבוש ולהפכו למוחשי, רצו להניף את דגל הלאום. אך כזה לא היה בנמצא. אחד מהחבורה לקח סדין לבן וציין עליו בדיו מגן דויד ושני פסים לאורכו. דגל זה נקרא עד היום "דגל הדיו", והוא הונף על ידי אברהם אדן (ברן) שהיה מפקד הפלוגה, כסמל לכיבוש אילת על ידי צה"ל. מספר שעות לאחר מכן הגיע גם כוח גולני.

למטה חזית הדרום נשלח מברק: "העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה, בי"א באדר, מגישות חטיבת הנגב, פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל". מילים נרגשות אילו נשלחו מאום רשרש, וכך נקבע גורלה של העיר אילת כעיר עברית.

בכך הסתיימו למעשה מהלכי מלחמת העצמאות.


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים