zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » עקורי איקרית וברעם

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: הגליל העליון

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

עקורי איקרית ובירעם. בקרבת גבול הצפון, סמוך לכביש, בין צומת חירם למושב דוב"ב מצויים שרידיו של הכפר בירעם.

בתאריך 29.10.1948 נכנסו חיילי צה"ל לכפר בירעם. כששמעו אנשי הכפר שהצבא בדרך הם התכנסו כולם בכנסיה והמתינו. בכפר היו כ- 1000 תושבים. כשבועיים לאחר כניסת צה"ל לכפר קיבלו תושביו את ההוראה לעזוב אותו תוך 48 שעות מ"טעמים בטחוניים". (מאוחר יותר התברר שה"צו" שבשמו נתבקשו התושבים לעזוב אינו חוקי ביסודו). התושבים סירבו לצאת את הכפר, ויצרו קשר עם השר לענייני מיעוטים. השר הגיע לכפר יחד עם המושל הצבאי, ושניהם הודו שהצו שניתן אינו חוקי, אך ביקשו מן התושבים לעבור לגוש חלב השכן למשך שבועיים עד שהמצב הבטחוני בגבול הצפון יתייצב.

תושבי הכפר האמינו להבטחות הנציגים הבכירים, ועזבו את הכפר בהשאירם מאחוריהם את כל רכושם. מספר גברים נותרו בכפר בכדי לשמור על הבתים והרכוש. בגוש חלב התיישבו אנשי בירעם בבתי נפקדים- בתים של תושביו המוסלמים של הכפר שעזבו במהלך המלחמה. במכתב שכתב השר לענייני מיעוטים לכמרי הכפר ביוני שנת 1949 הוא כתב בין היתר כי הוא מבקש מן התושבים להיאזר בסבלנות, הנושא בטיפול. משנקפו חודשים ואף שנים פנו תושבי הכפר לבג"ץ. הבג"ץ הוגש ב- 30.8.1951. כעבור כחודש חייב בג"צ בפסיקתו את הממשלה לדון ולשאת ולהסביר מדוע אינה מחזירה את תושבי בירעם לכפרם ולאדמותיהם. הממשלה דרשה ארכה כדי לתת תשובתה. שר הבטחון שלף בתגובה לקביעת בג"ץ תקנות לשעת חירום מנדטוריות, המאפשרות לקבוע אזורי בטחון כשטח צבאי סגור. באוגוסט של שנת 1953 הופקעו אדמות הכפר, וב- 17.9.1953 הופצצו בתי הכפר מן האויר על ידי חיל האויר. מאז ועד היום לא ניתן לעקורי בירעם לחזור לכפרם.

סיפורו של הכפר איקרית דומה: ב- 31.10.1948 נכנסו כוחות צה"ל אל הכפר שבגליל המערבי. החיילים התקבלו במלח ובלחם (קבלת פנים אוהדת) ובכתב כניעה. אנשי הכמורה נשאו את הצלב וירדו לקבל את פני החיילים, ואנשי הכפר הצביעו בפני החיילים על מקומות בהם הניחו חיילי צבא ההצלה של קאוקג'י (צבא ערבי) מוקשים. הם עשו זאת כיון שטענו שאין להם עניין במלחמה וכוונתם לשלום. מספר ימים לאחר כניסת הצבא, בה סוכם על כניעת אנשי הכפר והסגרת כל הנשק והתחמושת שלהם לידי הצבא, גורשו אנשי הכפר לכיוון הכפר ראמה. גם כאן נאמר לתושבים שהפינוי הוא למשך שבועיים בשל "צרכים בטחוניים". כעבור זמן פוצצו בתי הכפר, ואנשי איקרית לא שבו לכפרם עד היום.

אחד מעקורי בירעם שבזמן הפינוי היה בן 7 ספר: "באו וביקשו שנלך ל- 15 יום לגוש חלב, הכפר הסמוך שנעזב כמעט לחלוטין על ידי המוסלמים שישבו בו. את הדברים הניתנים להעברה, מזון וריהוט, העברנו לכנסיה והשארנו שומרים. לאחר מספר ימים של פינוי באו ואמרו לנו ללכת לבירעם ולחזק את הגגות - גגות עשויים קורות עץ ועליהם אדמה שמדי שנה היה צורך לחזקם- הלכנו וחזקנו את הגגות. אמרו לנו לבוא ולהכין את השדות לחורף...אנחנו העקורים, גרים בבתים שכורים ואין לנו אפשרות לבנות בתים לדור ההמשך. העקורים לא רצו לקבל בתים או אדמה בגוש חלב אלא לחזור לבירעם. רוצים אדמה, שורשים."

רוב העקורים מבירעם שוכנים בגוש חלב, רובם בבתים שכורים וכולם עובדים בחוץ, כלומר אינם מתפרנסים מחקלאות. הם השתלבו בנוצרים הפרוטסטנטיים שהיו בכפר עוד לפני 1948, אז היתה אוכלוסית הכפר מחולקת כמעט שווה בין מוסלמים לנוצרים הפרוטסטנטיים. הבתים אינם שלהם ואין להם אדמות, הם מרגישים מעט נחותים, אינם מרגישים בבית ושואפים כל הזמן לחזור לבירעם. עקורי איקרית חיים ברובם בכפר ראמה.

עקורי הכפרים איקרית ובירעם הקימו ועד פעולה, ששם לו למטרה לפעול למען חזרת העקורים לכפריהם. ב- 1972 עלו איקרית ובירעם לכותרות, והמאבק לשיבת העקורים לבירעם הפך נושא לויכוחים, דיונים והפגנות. תושבי איקרית ובירעם עלו עם מטלטליהם (חפציהם) והתישבו בכפרים. הם עזבו רק עם התערבות כח משטרתי. לאחר התקריות שהתרחשו בשל הפלישה החוזרת לכפרים, החליטו תושבי איקרית ובירעם שלא לעורר שוב סערות, אלא לפעול למען מימוש מטרתם בדרכים חוקיות וללא אלימות. ועד הפעולה ניסה לקדם את ענייני העקורים בדרגים ממשלתיים.

מצוידים בהחלטת בג"ץ שקבעה שהעקורים רשאים לחזור לבתיהם, נאבקים התושבים בחוגים ממשלתיים על הזכות לחזור לבתיהם. החלטות של ממשלות רבות נטעו תקוה בלב העקורים שהנה הם שבים לבתיהם, אך עד היום תקוותם נכזבה פעם אחר פעם.

בשיח הציבורי בישראל קיים ויכוח בשאלה האם להתיר לעקורי איקרית ובירעם לשוב לכפריהם. בויכוח עולה שאלת התקדים שיהווה צעד שכזה, של השבת העקורים לבתיהם. הטוענים לתקדים מסוכן רואים לנגד עיניהם תביעות אפשריות של פליטים פלשתינים אחרים לשוב לבתיהם. תושבי איקרית ובירעם חשים ששאלה זו אינה במקומה, כיון שעזבו מרצונם ותוך הבטחה שיוכלו לשוב.

תושבי בירעם ממשיכים לתחזק את הכנסיה ואת בית הקברות של הכפר. עקורי הכפר וצאצאיהם נקברים כאן. בקיץ מתקיימת בכפר מעין קייטנה לילדי הכפר - צאצאי העקורים.


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים