zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » העימות עם מצרים בחזית הדרום - תש"ח

מאפייני הפריט
נושא הפריט: הסטוריה
אזור: מישור החוף

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

כ"ט בנובמבר, יום הכרזת האו"ם על חלוקת פלשתינה לשתי מדינות. הועדה המציעה את החלוקה לאו"ם מגישה מפת חלוקה לפיה אזור עם רוב ערבי יהיה במדינה הערבית, אזור עם רוב יהודי יהיה במדינה היהודית וירושלים תהיה שטח בין לאומי. על פי חלוקה זו, דרום מישור החוף הוא חלק מהמדינה הערבית. בשטח זה נמצאו מספר ישובים יהודים בודדים בים של ישובים ערבים. היהודים החלו לחשוש לחייהם בשטחים הללו.

למחרת, 30.11.47, פורצת מלחמת העצמאות. הבריטים עתידים להתפנות מפלשתינה רק בעוד מספר חודשים ולכן אם מדינה זרה תתקוף את שטח הארץ - זו תחשב הכרזת מלחמה על הבריטים. לכן, רק הישוב הערבי בארץ פותח בלחימה. הישוב היהודי במישור החוף הדרומי הינו מבודד. דרכי הגישה אליו חסומות על ידי הערבים מהסביבה וקשה להביא לכאן מזון.

בלילה של ה- 13.5.48 - 12 מתקיים מבצע ברק שמטרתו להכין את אזור הדרום לפלישה המצרית. חבלני חטיבת גבעתי מפוצצים את גשר אשדוד במטרה למנוע תנועת כלי רכב צפונה.

14.5.48, ה' באייר תש"ח, יום לפני עזיבת הבריטים את פלשתינה, מכריז בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. למחרת הבריטים מסיימים באופן רשמי את המנדט על ארץ ישראל ומדינות הסלעי"ם (סוריה, לבנון, עירק, ירדן ומצרים) מצטרפות למלחמה. הישוב היהודי מונה באותה תקופה 600,000 יהודים בלבד. מולם 5 צבאות מאורגנים. כל עולה שמגיע לארץ מיד מצטרף ללוחמים. כל מי שיכול לוקח חלק בהגנת הישוב.

מצרים פולשת לארץ מדרום ומתחילה להתקדם לאורך מישור החוף. ב-18.5.48 מגיעים צבאות מצרים אל קיבוץ יד-מרדכי (על שם מרדכי אנילביץ מנהיג מרד גטו ורשה). את ילדי הקיבוץ פינו כמה ימים קודם לכן לקיבוץ מרוחק יותר. בקיבוץ 90 חברי קיבוץ 20 חברות קיבוץ ו-20 לוחמים ובידיהם 35 כלי ירי. מולם הצבא המצרי עם 2,500 חיילים. המצרים הטילו מצור על הקיבוץ במחשבה שאנשי הקיבוץ יכנעו, זה לא קרה ולכן למחרת החלו בהתקפה. הם ציפו לקרב קצר של שעות בודדות, אך הקרב התארך 6 ימים (!) ובמהלכו ספגו המצרים 300 אבידות בנפש. כעבור 6 ימים נסוגו הלוחמים מהמשק והמצרים הצליחו לכבוש נקודה יהודית ראשונה. אך בטחונם בחוסנם ועליונותם מול אנשי הישוב המגינים על ביתם, התערער. במהלך ששת הימים הללו הספיקו ישובים יהודיים אחרים באזור לתגבר את כוחם ולהכין את המשק לקרב.

לאחר כיבוש יד מרדכי המשיך צבא מצרים לנוע צפונה לאורך כביש החוף. הקיבוץ הבא בדרכם היה קיבוץ ניצנים. חברי הקיבוץ ולוחמי גבעתי שהצטרפו אליהם הכינו עמדות הגנה בצידו הדרומי של המשק. את הילדים כבר פינו במבצע "תינוק" אל ישוב יהודי מרוחק, אך המצרים המשיכו לנוע לאורך הכביש ולא תקפו את הקיבוץ, כנראה כיוון שלאחר המאבק הקשה ביד מרדכי חששו מקרב דומה. הם נעצרו כאשר הגיעו לגשר אשדוד ומצאו אותו מפוצץ. ב-29.5.48 החלה יחידת ההנדסה של הצבא המצרי לבנות גשר ארעי. בלילה, ארבעה מטוסים של חיל האויר הישראלי (מי ידע שיש דבר כזה ?!) תקפו את הכוחות המצרים החונים בגשר. 4 מטוסי מסרשמיט הובאו לארץ במבצע "חסידה" מצ'כיה. במהלך ההתקפה נזרקו מהמטוסים בקבוקי זכוכית שהשמיעו קול נפץ גדול. המצרים לא נפגעו כלל מן ההתקפה, אך הם היו כל כך מופתעים שהחליטו לא להמשיך לנוע צפונה, אזור בו כבר יש רוב יהודי. כיוון שנשארו לשבת בגשר אשדוד (שכיום נקרא גשר "עד הלום", כי עד הלום הגיעו המצרים ולא המשיכו הלאה) החליטו בכל זאת לחזור אחורה ולטהר את הקיבוצים שעדיין לא תקפו. כך קורה שקיבוץ ניצנים, שביצר את צידו הדרומי, הותקף כעת מצפון.

בליל ה- 6.6.48 מתקיפים המצרים את קיבוץ ניצנים. בקיבוץ ניצנים 141 לוחמים מגבעתי ומחברי וחברות הקיבוץ. תוך זמן קצר כבשו את הגבעה הצפונית של הקיבוץ - גבעת שלושת המיכלים. קשרית המשק - מירה בן ארי מצליחה להעביר מסר ראשון רק בשעה 10:00 בבוקר. הודעתה השלישית והאחרונה היתה: "הצבא המצרי בכל המשק, העניין אבוד, אני משמידה את מכשיר הקשר ויוצאת להלחם". תוך זמן קצר כובשים המצרים את גבעת חדר האוכל ומודיעים על נצחונם בקשר. למעשה הקרב טרם הסתיים, אך הודעת הנצחון נקלטה גם בחטיבת גבעתי ולכן לא שלחו תגבורת. לוחמי ניצנים התבצרו עתה ב"ארמון" ודנו באפשרויות: (1) לחימה עד הכדור האחרון שמשמעה התאבדות של כל הלוחמים. (2) ניסיון לסגת דרומה. (3) כניעה. התקבלה החלטה לא להלחם עד הכדור האחרון, אלא לסגת. ניסיונם לסגת נכשל ולוחמים נוספים נפצעו ונהרגו במהלך הניסיון. הוחלט להכנע. המפקד, אברהם שוורצשטיין שולח חייל עם דגל לבן להכנע. החייל נורה ונהרג. אברהם יוצא בעצמו עם הדגל. הוא נפצע וחוזר לארמון. הקשרית, מירה בן ארי, לובשת חלוק לבן ויוצאת עם אברהם שוב. קצין מצרי יורה באברהם והורגו ומיד מגיבה מירה ויורה בקצין המצרי. כתגובה יורה קצין נוסף במירה והורג גם אותה. לאחר נפילתם של מירה ואברהם מתקבלת הודעת הכניעה של אנשי ניצנים והם מובלים לשבי המצרי בתהלוכת ניצחון.

במהלך נובמבר 1948 נערך מבצע "יואב" ובמהלכו משחררים את אזור הדרום. ב- 5.11.48 משחררים את קיבוץ יד מרדכי. אנשי הקיבוץ שבו למקום וחידשו את משקם.

במרץ 1949 נחתמים הסכמי שביתת הנשק ברודוס, אז מוסכם על החזרת השבויים. אנשי ניצנים חוזרים ומקימים את קיבוצם כשלושה ק"מ מזרחה מהקיבוץ הותיק. מה שהיה קיבוץ ניצנים הישן הוא היום בית ספר שדה "שקמים" בניצנים.


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים