zofim.org.il
  
 


 
גרעין נח
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » גרעין נח"ל - חיפה » כתבה: כוחה של קבוצה

תמונת מגזין כוחה של קבוצה פורסם על ידי הדס צייטלין
בתאריך 1/1/2012
בכתבה זו צפו 4726 גולשים

המחשבות שלי קצת מתבלגנות ומתערבבות לחיוך אחד גדול כשאני מנסה לספר על הנח"ל. כשחברים מתקשרים לשאול: "איך הולך לך בקיבוץ?" אין לי יכולת לענות תשובה מדויקת או ברורה. אני ישר עונה "מדהים" "מצוין" עם חיוך עצום על השפתיים שאני משוכנעת שאפשר לשמוע דרך הטלפון...

עכשיו טוב לי.

לא אחר כך, כשאקבל את התעודה שלי. לא אחר כך, כשאקצור את הפירות של העבודה עם החניכים, לא אחר כך, כשאסיים מפעל שאני מאוד מתגאה בו. עכשיו טוב לי ולא בדיעבד. ובשביל שיהיה טוב עכשיו ולא אחר כך, אנחנו צריכים לעשות בחירה מושכלת של הכיוון שלנו באשר הוא, הרי אין דרך אחת נכונה, אבל אנחנו צריכים את הכיוון שנהיה שלמים איתו במאת האחוזים. לדעת, אני כאן, כי בזה בחרתי וזאת הבחירה הכי נכונה שעמדה לפניי, כי בדקתי את כל האופציות לעומק. (למשל, כי יצאתי לסמינר הנח"ל וגיליתי שזה מתאים לי, כשאנשים אחרים היו בדיוק באותו הסמינר והלכו באמצע כי הם הבינו שזה לא)

אני רוצה להעביר את הרעיון הזה, בכלל כרעיון לחיים, לפני יציאה לש"ש או גיוס לתפקיד מסוים, לפני בחירה בבן\בת זוג, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא: דעו שאתם יודעים כמה שיותר על הבחירה שאתם עומדים לבצע. אם זה כרוך בישיבה על הגוגל או בטלפון נוסף, עשו זאת מבלי להתבייש או להתפדח, אם זה כרוך ביציאה לסמינר, אל תהססו בכלל. העיקר, שתרגישו שידעתם מה אתם עושים כשבחרתם.

ואם אני אשתף, הבחירה שלי בנח"ל הייתה מושכלת, ביררתי כל מה שיכולתי; אבל גם אינסטינקטיבית, יצאתי לסמינרים והבנתי שיש פה איזה קסם שאני מתחברת אליו. זה עניין של אוירה. וכשחושבים על זה, כמה קשה לנו לתאר אוירה, אטמוספירה. אנשים יכולים לגרום לנו להרגיש נחשקים מבלי להגיד מילה, או להרגיש מושפלים מבלי להגיד מילה. יש רגשות שמתנועעים להם בחדר ולפעמים, גם בלי מילים זו בדיוק הסיבה שאנחנו רוצים להגיע למקום מסוים או לעזוב מקום מסוים.

בסמינרים הבנתי, זו (אותה האוירה שאני לא מסוגלת להסביר) זו האוירה שאני רוצה בחיים שלי בשנים הקרובות.

לקיבוץ אני מחכה להגיע. מהרגע שאני מגיעה לקיבוץ אני כבר מרגישה את האוויר הטוב, הרוגע שאופף לי את הראש, השלווה. אני יודעת, הגעתי למקום שמרגיש כמו בית. בית אחר, בית רועש וצעיר ומלא בחיוכים. הגעתי.

אנחנו תשעה עשר בני תשע-עשרה, בוגרי שנת שירות בגרעינים שונים ומגוונים בתנועה (רעים, אתגר, פנימיות, כפר הש"ש, תמורה, אנ"ת, צופי ים...) וכולנו התרכזנו להיות גרעין אחד, בקיבוץ כיסופים, גרעין קרמבו.

כרגע, אנחנו בפרק השל"ת –שירות ללא תשלום; כלומר, תקופה של בניית הקבוצה בקיבוץ, ללא תשלום מהצבא. עובדים ברפת, בנוי, בלול, בגידולי השדה ובמטע האבוקדו, בחינוך בקיבוץ, באחזקה של הקיבוץ ובבתי הילדים של הקיבוץ השכן.

אנחנו תשעה עשר בני גרעין, שמרכיבים קבוצה, בוחנים את עצמנו יום יום ומתלבטים-לאן אנחנו רוצים להגיע? והאם נגיע לשם ביחד או לחוד?

היום, אנחנו יודעים לענות לעצמנו, שהבחירה בסוף שנת השירות, ב'ביחד' הזה הייתה הנכונה והטבעית לנו ביותר. ב'ביחד' הזה יש המון 'אני', יש הקשבה למי שאני ומה שאני צריכה. זה ביחד כזה שלא משאיר אותי לבד.

ב'ביחד' הזה אני מרגישה בנוח, ב'ביחד' הזה הפסקתי לפחד. זה כוחה של קבוצה.

הדס צייטלין, גרעין קרמבו ש"ט. בוגרת שבט צופית בחיפה וש"ש בגרעין אנ"ת. 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה