zofim.org.il
  
 


 
הנהגת החוף
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » הנהגת החוף » ארכיון הכתבות » כתבה: ספארי צופיות תשע''ב- הנהגת החוף

תמונת מגזין ספארי צופיות תשע''ב- הנהגת החוף פורסם על ידי לידור לוי
בתאריך 16/12/2011
בכתבה זו צפו 5358 גולשים
נכתב במקור על-ידי לידור לוי,שבט שורק

 

קחו ארבעה שישיסטים , ארבעה שביעסטים וארבעה שמינסטים, זרקו אותם באמצע שום מקום עם מים, חבלים , מצפן ועוד כמה פריטים.. ל-24 שעות ותבטיחו להם חוויה מטורפת שהם עוד לא חוו! ( איך בדיוק?!) .

ביום שישי האחרון יצאנו מטעם הנהגת החוף לשישי –שבת מופלאים , "ספארי צופיות". אחרי מספר שנים שההנהגה לא הוציאה את המפעל המיוחד הזה, שנה שעברה הוא חזר אלינו.

נאמר לנו לפני כחודשיים שעלינו להוציא נבחרת מהשבט לספארי, נערכו בחירות בין כל השכבות כך שמכל שכבה בשכב"ג יצאו שני בנים ושתי בנות.

 

יש נבחרת (אני נבחרתי בין 2 הבנות השמיניסטיות) וגם קפטן נבחר, הכל טוב ויפה, אבל מה עושים איתה?

איך מתכוננים בכלל ל"ספארי" הזה?

הכינוס הראשון של הנבחרת היה מוזר, לא הבנו מה המסגרת שלנו באמת ומה הקשר עכשיו. 8 שכבגיסטים שלא בשכבה שלי בכלל, אני אצטרך להעביר איתם כל כך הרבה זמן? קצת מוזר..

הקפטן שלנו יצא לישיבת קפטנים וחזר עם קצת יותר ידע (כי בכל זאת המון מהספארי זה סוד!), קבענו מספר גדול של אימונים, כן קראנו לזה אימונים, כי קשה באימונים וקל בקרב! (האומנם ?). כל אימון עסקנו בנושא שונה של הצופיות, כשבידנו חוברת שהיא האידיאל למה שאנחנו צריכים לדעת.

כבר באימון הראשון בנינו תורן תוך 7 דקות, והתחלנו להרגיש לקראת מה אנחנו באים..

באימונים הבאים עבדנו על עמלנות, מחנאות,ידע כזה או אחר, התמצאות, שיטת איתות (סמפור!!) ואפילו הבאנו מרכז בוגר לשעבר שיסביר לנו על חבישה ויכין אותנו!

בסופו של דבר הגענו לאימון האחרון והתאמנו על בניית מחסה (למרות שירד מבול..), וחילקנו בינינו את הציוד בתיקים (הלא כל כך קלים יש לציין).

הנה הגיע רגע האמת, אחרי כל כך הרבה אימונים, החלטנו שאנחנו לא חוזרים בלי קצת גאווה לשבט ולשכב"ג שתמך בנו כל הדרך!

והנה הגיע לו יום שישי אחה"צ, צילמנו תמונה אחרונה בשבט ויאללה לאוטובוס!!

ופתאום מתחילים לקלוט שעוד נבחרות כמונו התאמנו, ואולי לא התאמנו מספיק!?

שישיסט מהנבחרת לא הפסיק לחזור על צמד המילים – המעז, מנצח. אז אימצנו אותן ולא נתנו למשהו לערער אותנו!

פתאום האוטובוס נעצר! אומרים לנו לרדת מהר למטה לקחת את הדברים שלנו ולהתחיל לצעוד.

גשם יורד בחוץ ואין לנו שמץ איפה נחתנו כרגע, מה אתם רוצים מאיתנו?

התחלנו ללכת בטור של כל השבטים בהנהגה יחד עם הציוד שלנו, הולכים, הולכים עד שמתחילים לרוץ! ואז עוצרים ושוב רצים ובסופו של דבר אחרי שמקור הפך להיות לנו חם.. הגענו למחנה!

הסתדרנו במפקד הנהגתי ומבלי שנרגיש כבר התחלנו את התחרות!

הובהרו כמובן חוקים, ונאמר לנו כשיש שריקה הקפטנים צריכים להגיע לכינוס (כן גם שריקה באמצע שהקפטן אוכל / עושה איתנו צחוקים או אפילו בדיוק התיישב אומרת שהוא צריך לרוווווץ לכינוס!!).

המשימה הראשונה הייתה לבנות מחנה מטורף בזמן בלתי אפשרי בכלל של 40 ד', התחלנו פתאום ליישם את כל מה שהתאמנו והאמת, יצא לנו מחנה שימושי בטירוף. הכנו שולחן שאפילו אכלנו עליו, ואוהל מיוחד, אוהל ביתי! שמספיק לכל הנבחרת ויותר!

לאחר בניית המחנה התחלנו לבשל כמובן שבאופן צופי עם מוצרים מסוימים ביותר. הכנו אוכל שהיה מכבד גם את ארוחת שישי בבית!

הלכנו לישון באוהל הביתי שלנו, כשאנחנו מוכנים לגרוע ביותר, ואכן הגרוע ביותר, ב1:00 בלילה קרה – משימת לילה!! כולם לקום, לקום!!

"יאאאאאלה נבחרת לקום יש משימה" צעקתי לכולם אחרי שלא ישנתי בכלל מהקור החודר לעצמות.

המשימה שנדרשה מהנבחרות כללה בתוכה צופיות וכוח סיבולת מאוד גבוה.

חזרנו לישון , ובבוקר התעוררנו לבוקר חדש...


היום השני, והמאתגר ביותר הגיע – יום הניווטים והמשימות !

נתנו לנו מפה, מצפן ונציגים שיובילו אותנו בין הנקודות השונות במפה שהוצבו לנו, שבהם כמובן נפגין את הידע שיש לנו ונאסוף נקודות !

כל השבטים הוזנקו בתורות לשטח , שבסופו של דבר היה בהרי ירושלים

ברגע שהוזנקנו לצאת לדרך רצנו קדימה עם המנווטים , ומהר מאוד הבנו שצריך לחשוב פעמיים לפני שהולכים, רק חבל שמהר מאוד קרה רק אחרי שהתברברנו שעתיים וחצי מבלי להגיע לתחנה אחת בעוד ששאר השבטים מתקדמים .

התחלנו לאבד תקווה בתחרות הזאת, אז לא נזכה, זה רק ספארי בעצם לא?

ואז נזכרנו שהמעז, מנצח ! החלטנו שלא מוותרים , ואת ארוחת הבוקר שלנו אכלנו תוך כדי הליכה ,כשצימוקים שאחד מחברי הנבחרת מצא בתיק נתנו לנו אנרגיה להמשך.

מצאנו את תחנה 2 ממש שניות לאחר מכן , ולאחר העיקוב הרציני פשוט התחלנו לרוץ ולא להתייאש, הגענו לתחנה 3 במהרה וסיימנו אותה במהירות.

תחנה 4 הפכה את מצבנו מחסר תקווה, למצב טוב!

הגענו לתחנה שהתאמנו עליה כל כך קשה בשבט , הסמפור -שיטת איתות באמצעות דגלים , סיימנו את התחנה תוך דקות ועקפנו מספר שבטים

ומכאן כבר לא ראינו בעיניים, רצנו גם כשאי אפשר, ושהגוף לא מבין למה אתה רץ , פשוט רצים מתחנה לתחנה , וכשאתה רואה חבר נבחרת שקשה לו, אז אתה דוחף אותו למעלה גם אם זה באמצע עלייה להר , כי בלי החבר נבחרת הזה אין נבחרת!

בסופו של דבר סיימנו 7/8 תחנות כשאנחנו תשושים וגאים שהפכנו את המצב .

 

הגענו חזרה אל המחנה, כשהמשימה הסופית הייתה בנייה מהירה.

סיימנו את התחרות בנייה מהירה וכל השבטים התכנסו למפקד סיום.

כשעמדתי ליד כל חברי הנבחרת שלי במפקד הסיום הרגשתי שזה לא משנה אם ננצח או נפסיד, כי הרווחתי המון חוויות וזכיתי להכיר שכבגיסטים מדהימים , שמי יודע אם הייתי מכירה אלמלא הספארי צופיות.

והנה הגיע הרגע, והכריזו על הזוכים .. מקום 3.. מקום 2.. ולבסוף...

המקום הראשון הנבחרת שהצופיות זורמת בעורקיה! , מקום ראשון הולך– אלינו!!

כל הנבחרת הייתה בהלם מוחלט, ואז פשוט קפצה משמחה , אושר כזה וסיפוק מרגישים רק אחרי שבאמת עושים משהו שהיה שווה את המאמץ !

והנה אנחנו חוזרים באוטובוס חזרה לשבטים, והנבחרת שלנו אל הישיבת שכב"ג כשבידינו הגביע של המקום ה1 ושלל פרסים מטורפים.

ובאמת ,עזבו פרסים, חזרנו לשבט עם חוויה מדהימה שאי אפשר לשכוח !

 

אז היה קשה , מאתגר ובכל זאת כל כך כיף,

ואם תשאלו אותי אם הייתי עושה את זה שוב?

אז מסתבר שזו הפעם השנייה שיצאתי אל הספארי!

ואם הייתה לי את ההזדמנות לצאת בפעם השלישית , לא הייתי מהססת !

גיליתי מחדש את הצופיות

גיליתי שהמעז, מנצח .

 

לידור לוי, שבט שורק

הנהגת החוף

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה