zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » כתבה: שוויון בנטל

תמונה קטנה שוויון בנטל פורסם על ידי עמית כימיה
בתאריך 31/8/2011
בכתבה זו צפו 4351 גולשים

שלום, שמי עמית כימיה, רמת גני, עולה לכיתה י"א, ראשג"ד בצופים.

כל חיי קיבלתי חינוך לשירות משמעותי: משיחות על הצבא בארוחות משפחתיות דרך דיונים בצופים ועד שיחות עם חברים. כל אלו הובילו אותי למסקנה שאני רוצה להתגייס לתפקיד משמעותי.

חלק מחבריי התגייסו בזמן האחרון והשיחות על הצבא הפכו להיות חלק משגרת היום יום. פתאום הבנתי שזה לא סתם עוד משחק. השירות הוא דבר לא פשוט, לפעמים גם קשה או מעצבן אפילו מרתיח. אנחנו הולכים בגיל צעיר כדי להגן על מולדתנו אבל מאבדים חלק מהילדות, עוצרים את לימודינו ומסכנים את חיינו. לצערנו המדינה עדיין לא נמצאת במצב ביטחוני טוב מספיק כדי לסמוך על מתנדבים לצבא לכן כולנו צריכים לקחת חלק בנטל הביטחוני הזה..

בנוסף, כמו רוב האנשים שאני מכיר אני מאמין בשוויון ובפעם האחרונה שבדקתי גם המדינה שלנו מאמינה בערך זה. שוויון משמעותו לא רק זכויות שוות אלא גם חובות שוות, בטח כשיש חובה כל כך גדולה כמו סיכון חייך. לכן כל מי שחי במדינה הזו משתתף במעין חוזה לא רשום שכזה שאומר שעד עכשיו הגנו עליך ועכשיו אתה צריך להגן על האחרים. ערבות הדדית. כולנו שותפים בנטל...

בשבוע שעבר השתתפתי במפגן של מחאת הצדק החברתי, במהלכה שמעתי צעקות על כך שצדק חברתי יגיע רק כשכולם יהיו שותפים לנטל. התעניינתי טיפה וגיליתי שיש חלק גדול מהאוכלוסייה שיותר טוב ממני, שלהם מגיע יותר. אני מדבר כמובן על ציבור הלא משרתים שהחיים שלהם שווים יותר מהחיים שלי. זה לא שוויון- זו אפליה משפילה.

על משתמטים אני לא רוצה לדבר. אני לא חושב שיש להם מקום במדינה. שאר ציבור הלא משרתים בגלל בעיות רפואיות, אידיאולוגיות, פליליים או ערבים צריכים, לדעתי, לעשות איזשהו שירות לאומי. אם הם לא יכולים לקחת חלק בנטל הביטחוני, שייקחו חלק בנטל אחר- טיפוח החברה.

עוד מתגליותיי: 40% מציבור הלא משרתים הם חרדים. למה? זו שאלת המפתח- למה הם ולא אני? למה דם של חרדי שווה יותר מהדם שלי?

חשבתי לעצמי שבטוח יש חוק שוויוני שמגן עלי ומנסה לעצור את התופעה. מצאתי את "חוק טל".

במידה וחוק טל היה נוגע לכלל הציבור ולא רק לציבור החרדי, מסלול חיי היה נראה כך:

אני מקבל פטור מהצבא עד גיל 22 בגלל שאני לומד באוניברסיטה וחוכמתי מייצגת את מדינת ישראל, בגיל 22 אני אוכל לצאת לשנת הכרעה כלומר שנה שבה אני יכול לעבוד, אולי לנסוע לחו"ל, ולהחליט האם אני ממשיך ללמוד באוניברסיטה (כנראה כבר לתואר שני) או לצאת למעגל העבודה. אם בחרתי להתחיל לעבוד אני צריך לשרת כשנה (אם לא התחתנתי) שירות צבאי מקוצר או לעשות שירות לאומי למשך שנה וחצי. החיים יפים אה?

מסלול חיי כיום:

אני אתגייס בגיל שמונה עשרה, לפחות לשלוש שנים, בגיל 21 (אם לא נשארתי אפילו חודש יותר) אני אוכל לצאת לאזרחות, כנראה שאחרי הלחץ של הצבא אני ארצה לנסוע לאיזו שנה לחו"ל, אבל בשביל זה אני צריך לעבוד לפחות שנה קודם, אחרי הטיול בגיל 23 אני אתחיל ללמוד באוניברסיטה. כשבכל שנה אני אצטרך לעשות מילואים.

בואו נשווה רגע את חיי בשני המסלולים בגיל 23: בהשפעת חוק טל, התחלתי ללמוד לתואר שני, לא סיכנתי את חיי, לא תרמתי דבר בשביל המדינה, רק הרווחתי.

מכיוון שחוק טל לא חל עליי, במקרה הטוב, בגיל 23 סוף סוף אני מתחיל ללמוד משהו כדי שיהיה לי מקצוע שמכבד את עצמו..

שוויוני? לא נראה לי... וכל זה לפי חוק מדינה. אישית אני מרגיש מושפל, המדינה אומרת לי שאני שווה פחות מחרדי. מפלה בין דם לדם.

ולחשוב ששנה הבאה אני מקבל צו ראשון....

מה אתם עשיתם היום כדי שהאפליה הזו תיעלם?

* התמונות מתוך אתר הפורום לשוויון בנטל 

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. סליחה, מה ההבדל בין משתמטים מטעמי מצפון?
נכתב על ידי יפתח סמואל משבט יהודה בתאריך 3/9/2011 בשעה 21:11