zofim.org.il
  
 


 
אתר צופים על מדים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר צופים על מדים » ארכיון הכתבות » כתבה: מחאקי לזית

תמונת מגזין מחאקי לזית פורסם על ידי רועי סלע
בתאריך 9/3/2010
בכתבה זו צפו 4288 גולשים

קודם כל אני אציג את עצמי: שמי רועי סלע, בוגר שבט ניצני הנגב בבאר שבע. במשך תשע השנים שבהן הייתי בצופים (כיתות ד'-י"ב) שימשתי בתור מדריך, רשג"ד וכמרכז הדרכה.

מייד עם תום שנת הלימודים, במהלך אוגוסט 2007, התגייסתי לצה"ל. בשל סמיכות הזמנים לא הספקתי לצערי להשתתף באופן פעיל במחנה הקיץ האחרון שלי בצופים. עם זאת, לא פספסתי את החוויה והגעתי בכל זאת לביקור – רק שהפעם על מדים.
 
התגייסתי לחיל האיסוף הקרבי ("מודיעין שדה" לשעבר) מתוך אי-ידיעה מוחלטת למה שמצפה לי שם. עוד לא הספקתי להוציא את החאקי מהארון, וכבר התווספו אליו מדים חדשים - מדי הזית והנעליים הצבאיות.
 
הימים הראשונים בצבא לימדו אותי כי לא משנה כמה אתכונן לשירות, זה כלום לעומת הדבר האמיתי. ביום הגיוס הייתי נרגש והחששות היו גדולים. הייתי הראשון מבין חבריי שהתגייס וזו הייתה למעשה קפיצה ראשונה למים העמוקים (והקרים יש לומר) של החוויה הצבאית. התווספה לכך הידיעה שאני עומד להיות לוחם.
 
בלילה שלפני הגיוס התקשיתי להירדם. בבוקר הגעתי ללשכת הגיוס מלווה במשפחה ובחברים. כולם מדברים, מנשקים ומחבקים – והופ אני על האוטובוס בדרך לבקו"ם (בסיס הקליטה והמיון של צה"ל). במהלך הנסיעה באוטובוס אני כבר מתחיל לדבר עם האנשים מסביב, שואל לאן כל אחד מתגייס ומכיר את האנשים שיהיו איתך בתקופה הקרובה.
 
למרות הסיטואציה המלחיצה, חשוב לזכור כי כולם נמצאים באותו המצב: כולם מתגייסים באותו יום, כולם צעירים ואף אחד לא עשה את זה בעבר. לכולם זה חדש – וכידוע, חדש זה לפעמים גם מלחיץ.
 
היום הראשון בבקו"ם מתחיל בשרשרת החיול. אט-אט מתחילה תחושת השייכות למערכת הצבאית. בהתחלה זו הדסקית, אחר כך המדים, בסוף הנעליים (שאף אחד לא יודע איך לעזאזל צריך לקשור אותם!?). חלק קיבלו שיבוץ רק עכשיו, אך הרוב כבר ידעו לאן הם מתגייסים. תחושת אי-הוודאות שמלווה את היום הראשון שוב צצה - והפעם ביתר שאת. לאחר ארוחה טובה ומפגש עם ה"דודות" של האגודה למען החייל, מגיעה שרשרת החיול לסיומה, והנה, מאזרח צעיר אני הופך לחייל מן המניין.
 
כשהתחלתי את השירות שלי היה נהוג לישון בלילה הראשון בבקו"ם. כיום, זה כמעט ולא קורה, וכל אחד מגיע ליחידה שלו. אחרי מסדר ומקלחת קצרה נכנסים למיטה הצבאית הקשה ומנסים להירגע. פתאום מתבהרת התמונה: אני מתחיל להבין כיצד פועלת המערכת הצבאית, איך קושרים נעליים, איך משפצרים את הדסקית, ואיך נותנים "הקשב" למפקד.
 
למחרת היום קמים מוקדם (4:00 בבוקר זו שעה בהחלט סבירה להשכמה בצבא), עולים לאוטובוסים ונוסעים לבסיס ההכשרה שלנו. האוטובוס הוביל אותנו לבסיס באמצע המדבר. ירדנו בשיא החום של אוגוסט (כמובן אחרי שפתחנו שעון וקיבלנו 30 שניות בדיוק לעמוד בשני טורים עם התיקים עלינו) לא הבנו בכלל לאיפה נפלנו, מה זה כל האוהלים האלו ומי האנשים שצועקים עלינו בלי הפסקה.
 
הימים הראשונים בבסיס החדש חולפים במהירות עצומה. הרבה אנשים, שאתם לא מבינים מה תפקידם בצבא, ישוחחו איתכם וינסו לעזור לכם להתאקלם במסגרת הקשה הזו. תלמדו קצת איך נראה מסדר צבאי, תחתמו על ציוד הלוחמה שלכם ובהמשך גם על נשק, וזהו, עכשיו מתחיל החלק האמיתי - הטירונות!
 
כל אחד שורד את התקופה הזאת אחרת, אחד סופר ימים, השני מתנחם בשבתות שיוצאים הביתה ואחד מצפה לשבוע סד"ח (שבוע חינוך). מה שבטוח זה שחייבים לעשות איזה סוויצ' בראש, ולהב

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 2 תגובות | הוספת תגובה


1. תודה
נכתב על ידי עדו כהן משבט עמית בתאריך 7/4/2010 בשעה 22:43
2. כל הכבוד לצה"ל !!!
נכתב על ידי רועי הירש משבט עמית בתאריך 8/4/2010 בשעה 21:42