zofim.org.il
  
 


 
אתר צופים על מדים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר צופים על מדים » ארכיון הכתבות » כתבה: בלי סודות

תמונת מגזין בלי סודות פורסם על ידי השם שמור במערכת
בתאריך 5/3/2010
בכתבה זו צפו 3910 גולשים

בואו ננסה לעשות את זה כמו שיחה. אומנם אי אפשר לשאול אותי שאלות בזמן שאני מדבר, אבל אני אשתדל שתרגישו כמה שאפשר שאני מדבר אליכם.

לפני כחצי שנה סיימתי שרות של 4 שנים באחת מזרועות המודיעין של הצבא. אני מתכוון לעבור איתכם שלב אחרי שלב את כל מה שאני עברתי, מהחלטה על הגיוס ועד השחרור. לכן, לדעתי כדאי שנתחיל מההתחלה. מכיתה י'-י"א ככה...
למה מישהו מחליט להתגייס לזרוע מודיעינית? או שהשאלה שצריכה להישאל היא בעצם, למה מישהו מחליט להתגייס? בעיניי, השאלה הראשונה לגיטימית והשניה הרבה פחות. אחרי הכל, אנחנו חיים בחוזה עם המדינה, שאנחנו נותנים בתמורה לחיים שבהם מגינים עלינו – מספר שנים להגן על השאר. לכן, אני אתמקד בשאלה השניה. הרבה מהסיבות לא רלוונטיות. הייתי מועמד למסלולי פיקוד בחי"ר (חטיבות חיל הרגלים – הצנחנים, גולני, נח"ל, גבעתי וכפיר) ולשאר מיני ירקות. המחשבה שלי הייתה להיכנס למקום שאליו אני אוכל להשפיע הכי הרבה, בקנה המידה הכי רחב, ובמקום שבו אני מעדיף להתמודד עם אתגר אינטלקטואלי יותר מאשר עם אתגר פיזי יותר.
מבלי להמעיט בשמחה, באתגר ובתחושה הטובה שהמסלול שלי הביא לי, טעיתי... זה לא שלא היה לי אתגר שכלי. היה, והרבה. זה שבשיחות עם חברים שהגיעו לזרועות אחרות בצבא (וגם חי"ר), הבנתי שבכל מקום ניתן לתרום ולמצוא את האתגר שמעניין אותך, עד הסוף. אני חשבתי שבתוך המסלולים שהצבא מציע, אני אוכל לתרום את התרומה הכי גדולה בתור איש מודיעין. כנראה שלעולם לא אדע איך הייתי במסלולים אחרים.
יש עוד דבר, הסודיות. זה נראה די מגניב מבחוץ. דוגמה לדיאלוג אפשרי ביני לבין חבר (דמיוני...):
הוא: "מה אתה עושה בצבא?"
אני: "במודיעין."
הוא: "מה אתה עושה שם?"
אני: "לא יכול להגיד."
שם בד"כ תיגמר השיחה בנושא הזה ונעבור לנושא אחר, תוך כדי שהוא חושב שאני אחראי למבצעי החיסול האחרונים בסוריה, לבנון, דובאי ואיראן. האמת כמובן הרבה פחות מסתורית ומגניבה. זה לא שאתה לא נחשף למידע מסווג ו... בואו נודה על האמת, מגניב. זה שאתה כל הזמן זוכר שזאת העבודה שלך, זאת התרומה והחלק שלך בביטחון המדינה. אתה גם יודע בדיוק מה היה צריך כדי להשיג את המידע הזה, והוא הופך להיות חלק ממך, וכמו שלא תלכו ערומים ברחוב, ככה לא תספרו את זה.
כל הקטע של הסודיות מתחיל לבעס כשמגיעים הביתה, וכל מה שאפשר להגיד זה שהיום היה אוכל טוב בחדר אוכל. רק נקודה למחשבה, למי ששוקל את המסלולים האלה.
אז רגע, למה בכלל ללכת למסלול הזה? הסיבות שמניתי למעלה רלוונטיות עדיין היום. אני חושב שככלל, מסלולי המודיעין של הצבא נותנים תרומה אמיתית, מוחשית וניתנת לכימות (לפעמים) לביטחון המדינה. אני חושב שזאת דרך שמציבה אתגרים אינטלקטואליים למי שבוחר בה, ודרך שיש רבים שיוכלו לעשות אותה בצורה טובה, אבל יש הרבה פחות שיוכלו לעשות אותה בצורה מצוינת. אני לא הייתי הולך לדרך הזאת בגלל החשאיות שבה, במבט לאחור. אני חושב שזאת מעמסה לא פשוטה. אני כן חושב שזאת דרך שאם מתמידים בה, היא נותנת הרבה מאוד סיפוק ותחושה טובה. אין כמו להגיע הביתה ולדעת שהיום תרמת משהו אמיתי למדינה שלך.
פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה